הדולמנים הינם מבני אבן פשוטים ולרוב קטנים אשר בראשם הוצב לוח אבן שטוח. מקור השם דולמן, הוא בשפה הברטונית ומשמעותו שולחן אבן. בארצות מרכז ומערב אירופה זכו הדולמנים לכינויים שמשמעותם מיטות ענקים. ברחבי העולם נמצאו ריכוזים רבים מאוד של דולמנים. על פי ארגון אונסק”ו הריכוז הגדול בעולם של דולמנים נמצא בדרום חצי האי הקוראני. לוח הקירוי של אחד מהדולמנים שנחשפו בחבל ארץ זה מגיע למשקל של 300 טון.
בצפון-מערב הקווקז, מאַבְחַזְיָה ועד חצי האי תָמָאן, נמצאים אלפי דולמנים עתיקים שהמקומיים מכנים “אִיסְפוּן”, כלומר בתי גמדים.
המבנים המגליתיים נבנו בתקופת הברונזה הקדומה, החל באמצע האלף הרביעי לפני הספירה ועד לסוף האלף השני לפסה”נ. הדולמנים הורכבו כחלל בנוי בכמה לוחות אבן מחוברים במדויק, ולעיתים מוקמו בחללים שנחצבו בסלע. לוח קירוי גדול כיסה את החלל, ואילו פתח הגישה נוצר על ידי הסרת לוח מהקירות הצדדיים או הסרה של לוח הגג.
ברוב הדולמנים נמצא צוהר גישה קטן מרובע, חצי עגול או אליפטי, הממוקם במרכז החזית. ניתן לסווג את הדולמנים לארבעה טיפוסים בסיסיים: דולמן לוח, דולמן בנוי, מונוליטי וחצי מונוליטי. לדולמנים תכניות רצפה טיפוסיות: מרובעת, טרפזית, מלבנית או עגולה.
בכמה דולמנים נחשפו עיטורי גילוף בסלע (פטרוגליפים) על לוחות החזית, בהם: זיגזגים אנכיים ואופקיים, משולשים תלויים, עיגולים קונצנטריים וכמה עיטורים מתארים זוגות שדיים.
ניתוח פטרוגרפי של סלעי הדולמנים מצביע על כך שהבונים השתמשו בעיקר סלע משקע מסיבי כחומר הבנייה העיקרי. נראה שלוחות הסלע נישאו בידי הבנאים ממחצבות סמוכות במרחק של מאות מטרים לאתר הבנייה של הדולמנים.
כ -3,000 דולמנים זוהו בקווקז המערבי. הם שימשו בעיקר לקבורה אנושית (למרות שחלק מהחוקרים טוענים שהקבורה מהווה שימוש משני, כאשר הדולמנים נבנו במקורם כאתרים של פולחן שבטי). כאשר עדויות מצביעות על שימוש מתמשך ובמקרים רבים קבורה של נפטרים רבים באותו דולמן, החל מקבר בודד ועד כ-80 נקברים שהוצבו בדולמן דרך הפתח בחזית האבן שלו.
ממצאי התרבות החומרית שנמצאה בחלק מאתרי הדולמנים יש דמיון לתרבות המָאיקוֹפּ (מָגְ’קוֹפּ), תרבות ארכיאולוגית מרכזית המתוארכת לתקופת הברונזה באזור הקווקז המערבי.
עם זאת, ישנה קבוצה ייחודית של כלי חרס באתרים כגון נוֹבוֹסְבוֹבּוֹדְנָיָה במחוז מָאיקוֹפְּסְקִי ברוסיה, שם כלי החרס שונים מאלה המוכרים במסורת הקרמית של מאיקופ ולפיכך יש לראות בהם גרסה נפרדת של תרבות המאיקופ, או אפילו תרבות ארכיאולוגית ייחודית ונפרדת. כמו כן, הוצע לשייך את הדולמנים לתרבות קלין-יאר בצפון הקווקז או לתרבות קובאן אשר הייתה נפוצה בכל רחבי הקווקז.
בישראל מרבית הדולמנים מרוכזים בגולן ובגליל. מוכרים מאות דולמנים בחבלים אלה, מרביתם באזורי הבזלת. הדולמנים תוארכו על פי ממצא חרסים דל שאותר בחלקם לתקופת הברונזה הקדומה ב’-ג’ ולכל המאוחר לתקופת הברונזה הביניימית (המחצית השנייה של האלף השלישי לפסה”נ). שני אתרי דולמן זכו לפרסום מיוחד: הראשון הינו רוג’ום אל-הירי (בערבית: رُجْم الهِرّي) ובעברית גילגל רפאים. זהו אתר מרתק אשר אינו מייצג את מרבית אתרי הדולמנים בארץ ובעולם. בליבו הוקם דולמן אשר נקבר תחת רוגם אבנים בקוטר 20 מטרים. סביב הרוגם נבנו מעגלי אבן ובהם פתחים הפונים לכיוונים שונים. קוטרו של המעגל החיצוני במכלול רוגום אל-הירי 150 מטרים.
דולמן נוסף שזכה לפרסום רב בשנים האחרונות, זוהה על ידי פרופ’ גונן שרון ממכללת תל-חי. האתר נחפר על ידי הארכיאולוג אורי ברגר מרשות העתיקות וזוהו בו עיטורי אמנות חרוטים בסלע. זהו הדולמן היחיד עד כה, במזרח התיכון, בו נמצאו יצירות אמנות כל שהן.
