קוסמים ומכשפים במצרים העתיקה

מאת ד"ר אלון שביט - מבוסס על מידע בע"פ מפי פרופ' מרדכי גילולא ז"ל

ריצ’רד לפסיוס היה מחשובי האגיפטולוגים הגרמניים במאה התשע-עשרה. הוא היה זה שהגדיר את חלוקת שושלות המלוכה המצריות כפי שמקובל בספרות המחקר עד ימינו. לאחר מותו, הגיע בנו לתלמידו ולממשיך דרכו, פרופ’ הרמן, כשבידו פפירוס וסטקר (Westcar). הוא סיפר שהפפירוס היה במרתף של אביו והוא נרכש מגברת בריטית שנקראה וסטקר. פפירוס וסטקר זכה לפרסום רב והיווה אבן יסוד ללימוד הדקדוק המצרי הקלאסי.

Keith Schengili-Roberts, via Wikimedia Commons

על פי הסיפור, המלך חופו, משושלת המלוכה הרביעית, כינס יום אחד אנשים מרחבי כל ממלכתו ושאל אותם מה ידוע להם על קוסמים מפורסמים בתולדות מצרים. לפתע קם בנו של המלך וסיפר על קוסם החי עדיין במצרים. הסיפור שיסופר בקצרה להלן מרמז על ראשיתה של השושלת החמישית במצרים. בין סיפורי הקוסמים המתוארים בפפירוס מסופר על חֶרִיטֶפּ, אשר משמעותו במצרית – “האיש שליד המלך”. המקרא מספר לנו על חרטומי מצרים (תמיד בלשון רבים) ומן הסתם המונח המקראי הינו שיבוש של זה המצרי.

וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם: וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’

(שמות ז 8 – 13).


כשנודע לחריטפ שאשת הכהן, אשר הייתה היפה בבנות מצרים, מחוזרת על ידי גבר זר, הוא יצר תנין משעווה והשיק אותו בנילוס. כשהמאהב והאישה שטו בנילוס לאי בודד בו רצו לתנות אהבים, תפס אותם התנין ובלע אותם.

אחד המוזמנים האחרים סיפר על המלך סְנֶפְרוֹ שהיה אדם מר נפש. הקוסם שלו, שהיה גם מרפאו, המליץ לו לשוט כל יום באגם המלכותי שנבנה במיוחד עבורו. לשם עידוד הנפש הדואבת של המלך, המליץ הקוסם שהיפות בנערות מצרים ישיטו את המלך על האגם כשהן לבושות ברשת ללא בגדים תחתה. אחת מהנערות הייתה שרה ומכתיבה את הקצב ליתר הבנות שחתרו בסירה. יום אחד הפסיקה נותנת הקצב לשיר והבנות חדלו מלחתור. המלך שאל אותן מדוע הן אינן חותרות והבנות השיבו כי הבחורה המזמרת חדלה מלשיר ולכן הן לא יכולות לחתור. אז פנה המלך למזמרת ושאל אותה לסיבת שתיקתה. המזמרת יבבה כי העגיל שלה נפל למצולות והיא רוצה בו. המלך, אשר כאמור מצב רוחו לא היה איתן, החל לראות שחורות. הוא והנערות בלב האגם, הערב קרב והוא אינו יודע לשחות. מה יעשה? הוא הפציר בנערה כי העגיל שלה בעל ערך זעום ויש בידו לפצותה בעגילים רבים עת ישובו לחוף. אך זו המשיכה בשלה ועמדה על דרישתה לעגיל שלה ולא אחר. אז הופיע הקוסם של המלך, הוא בקע את האגם לשניים ובדיוק בחורבה הופיע העגיל. לא די בכך, קרקעית האגם הייתה חרסיתית, כזו שכל חפץ היה שוקע בה ונעלם תוך זמן קצר. אך העגיל של המזמרת נחת על שבר חרס שהיה מונח על הקרקע ולכן הוא נותר חשוף.

בעוד כל שאר המוזמנים מלעיטים את המלך חופו בסיפורי קוסמים למיניהם, הפסיקם בן המלך חוֹרְדֶדֶף. הוא טען בפני אביו שכל הסיפורים שסופרו לו עד כה היו לא יותר מאגדות. הוא אישית מכיר קוסם ששמו גֶ’דִי והוא בן 110 שנים.
הספרות המצרית מעידה שגיל 110 נחשב לשאיפה של כל מצרי. בגיל זה מכנס המצרי את בניו ומעניק להם את צוואתו. מרבית ספרות החוכמה של מצרים הקדומה שאובה מת10pxיאורים שראשית במעמד זה. במעמד ציון מאה ועשר שנים לאבי המשפחה, הוא מאחל לעצמו עוד עשר שנים ומכאן החלה השאיפה לחיים במשך מאה ועשרים שנה. מעמד דומה מתואר בברכת יעקב לבניו בספר בראשית מח.

הספינקס ופירמידת חופו בגיזה, קהיר

בן המלך סיפר שהקוסם ג’די, בנוסף לכל סגולותיו, מכיר את תכנית ארמונו של האל תחות על כל חדריו. המלך, אשר יחל כל חייו להעתיק תכנית זו בפירמידת הקבורה שלו, היא פירמידת חופו המפורסמת בגיזה, ציווה על בנו ללכת להביא את ג’די לפניו.
הנסיך הביא את ג’די אל אביו והציגו בפניו. הנכבדים שהיו עמם טענו כי ג’די הינו קוסם כה עצמתי עד שיש ביכולו לאחות ראש כרות לגופו ולהשיב להם חיים. נאמר עליו שהוא יודע להוליך בהכנעה אריה כאשר רצועתו משוחררת. המלך שאל את הקוסם האם כל מה שנאמר אמת והקוסם אישר שאכן כך.

המלך רצה לבחון את הקוסם והוא ציווה להביא אסיר ולכרות את ראשו על מנת שג’די יחברו. אך הקוסם התנגד בתוקף שראשה של אדם ייכרת במכוון. לפיכך הוחלט לערוך את הניסוי בברווז. ראשו נכרת והונח בצד אחד של העולם ואילו גופו נותר בצד השני. על פי מתן אות מהקוסם הראש והגוף החלו מתקרבים האחד לשני כשהראש משמיע קרקורי גא, גא, ולבסוף חבר הראש לגוף. המלך הנפעם דרש מהקוסם למסור לו את תכנית הארמון של תחות ויש המפרשים שהוא דרש לדעת מה מספר החדרים בארמון. אך הקוסם שוב סירב לדרישת המלך, באומרו שרק בנה של רֶגֶ’ֶדת יוכל למסור לו את התכנית. רג’דת היא האישה של הכוהן לאל רע. את בנה אוּסֶרְקָף היא עדיין לא ילדה, הוא נמצא ברחמה, לאחר שהתעברה לאל רע. הכוהן בעלה משוכנע עדיין שהוא זכה לעבר את אשתו. רג’דת נושאת ברחמה שלושה ילדים והם יהיו מלכי מצרים. כשהמלך שמע את תיאורו של ג’די הוא היה מודאג מאוד לאחר שהבין שבניו לא ימשיכו לשלוט בממלכה, אך הקוסם ג’די הרגיע אותו והבהיר לו שבנו עוד יזכה למלוך במצרים ורק לאחר מכן יעלו בני שושלת חדשה, אשר לימים תכונה השושלת החמישית.

ד"ר אלון שביט