המטמון של טולידונל (Tullydonnell Lower) – נמצא בשנת 2018 על ידי חקלאים בצפון האי האירי במחוז דונגל (Donegal). בעלי הקרקע החקלאית ביקשו לנצל את חודשי הקיץ בכדי לשפר את תעלות הניקוז. בעת חפירת התעלות הם חשפו סלע כבד ותחתו נדהמו למצוא ממצא ייחודי, ארבע טבעות זהב מסיביות שתוארכו לתקופת הברונזה (800-1200 לפסה”נ).
הטבעות לא היו מעוטרות ובדיקה כימית הבהירה שהן מכילות בעיקר זהב וכמות קטנה של כסף וברונזה, כפי שהיה מקובל בחפצי זהב מתקופת הברונזה שנמצאו ברחבי האי האירי. הטבעות שקלו יחדיו 4 קילו והן מחפצי הזהב הכבדים ביותר שנמצאו בתולדות המחקר של אירלנד.
המטמון מטונידונל נחשף רק לאחרונה באקראי ולא במסגרת חפירה ארכיאולוגית סדורה. אבל עושר הזהב שהוא מבטא כלל לא הפתיע את החוקרים לאור שפע מטמונים עשירים שנחשפו באירלנד בעבר.
תעשיית הזהב בעולם מתועדת כבר מהאלף החמישי לפסה”נ. עדויות לתעשייה מתקופה זו נמצאו בבולגריה שבבלקן. במצרים העתיקה ישנם ממצאי זהב אמנותיים שנוצרו באלף הרביעי לפסה”נ. אך במערב אירופה צורפות הזהב התמסדה רק סביב שנת 2500 לפסה”נ. ייחודו של הזהב בכך שזו מתכת שאינה עוברת תהליכי קורוזיה וממצאי זהב באתרי עתיקות נחשפים מבריקים כפי שהם נראו בעת שנעשה בהם שימוש.
בין מטמוני הזהב שנמצאו באירלנד ישנם כאלה שתוארכו לתקופות קדומות מאוד ביחס להתפתחות התרבויות העירוניות באי האירי. שני הדיסקים שנמצאו בטֶדָאבְנֶט (Tedavnet) אשר במחוז מוֹנָגְהָן, הנמצאת כשעתיים מצפון לדבלין, סמוך לגבול עם אירלנד הצפונית, מעוטרים בצלבים הנראים כאילו הם שייכים לתרבות הנוצרית. אבל הדיסקים הללו תוארכו על ידי החוקרים לשנים 1800-2200 לפסה”נ.
כמו בכל העולם, ארכיאולוגים ניסו להתעמק בשאלה מדוע נהגו הקדמונים להטמין אוצרות יקרים במקומות מסתור. הדעות הרווחות הינן שבחלק מהמקרים הטמנת האוצרות נבעה מצורך לפייס אלים שהיו אמונים על הגנת המאמינים מאיימת נזקי הטבע והאדם. במקרים אחרים ביקשו אנשים להגן על רכושם הפרטי, טמנו אותו במסתור, אך לא זכו לשוב ולממש את רכושם. יתכן שחלק מהמטמונים השתייכו לצורפים אשר ביקשו להתיך מתכות יקרות וליצור מהן חפצים חדשים ולחילופין היו גם מטמונים של סוחרים שביקשו להגן על הסחורות שלהם עד שיזכו לשווק אותן ללקוחותיהם.
מטמונים רבים נמצאו בנחלים ובערוצי זרימה, שקועים בבוצה. ריבוי התופעות הללו מעלה בקרב החוקרים חשד שהטמנת חפצי היוקרה במקומות אלה נבעה מצורך של התושבים לפייס את גרמי הטבע בימים בהם הייתה התדרדרות ניכרת בתנאי האקלים אשר נעשה גשום באופן קיצוני. חפצי מתכת וחומרים אורגניים שמוטמנים בבוץ, נשמרים בתנאים אנאירוביים, ללא חשיפה לחמצן, ולכן השתמרותם במשך אלפי שנים יוצאת מן הכלל. מנגד, אנשים שהטמינו את חפציהם באזור ביצתי, התקשו מאוד לשוב ולאתר אותם ולכן החוקרים מניחים שמדובר בהטמנה פולחנית ללא כוונה לשוב ולאסוף את החפצים. מן הסתם הסיבות להטמנת המטמונים היו לא אחת מורכבות והן נבעו משיקולים חברתיים וכלכליים.
בשלהי האלף השני לפסה”נ חל שינוי ניכר באיכות צורפות הזהב ובהיקף התעשייה. לדעת החוקרים השינוי נבע מחשיפה חדשה של מכרות זהב רחבי היקף. ביטוי לשדרוג של תעשיית הזהב ניתן לראות בחפצים הנראים כמעין חגורות מותניים מזהב העשויות מרצועה מעוטרת וקצותיהן מפותלות זו בזו.
המטמון של מגהאון (Mughaun) אשר במחוז קליר (Clare), במערבה של אירלנד, נמצא בשנת 1854 והוא כלל 146 חפצי זהב.
חרוזי הענק מזהב, אשר נמצאו בשנת 1834 בטומנה (Tumna) אשר במחוז רוסקומון, כשעתיים צפונית מערבית לדבלין, הינם מהממצאים המסתוריים ביותר בין מטמוני הזהב של אירלנד. גם חרוזים אלה נמצאו באקראי בעת שחקלאים עבדו את הקרקע בסמוך לנהר שנון. החרוזים תוארכו לתקופת הברונזה המאוחרת. הם נוצקו בשני חלקים אשר הותכו זה לזה לאחר מכן. החרוזים היו מחוררים ולכן ההנחה הייתה שהם נועדו להיתלות על תליון ענק. החקלאים שחשפו את המטמון דיווחו על 11 חרוזי ענק, אך כיום ידועים רק 10, בהם אחד אשר מוצג במוזיאון הבריטי ותשעה במוזיאון של אירלנד וחרוז אחד נעלם.
אחד הממצאים המרשימים באיכותם, מקרב אוצרות הזהב של תקופת הברונזה של אירלנד הינה הבּוּלה מ-Bog of Allen אשר במחוז קילְדָרֶה, כשעה מערבית לדבלין. הבולה עטופה בזהב וצורתה כמעין נרתיק. היא תוארכה ל-700-800 לפסה”נ. טכניקה זו, בה הצמידו רדיד זהב לחפץ עשוי בדיל או עופרת הייתה מקובלת בתקופת הברונזה. השימוש בשיטה זו אפשר ליצור כלים עמידים, להקנות להם מראה יוקרתי ולהוזיל את עלות הייצור שלהם. חפצים אלה נענדו כתליונים והם שימשו ככל הנראה כקמעות ולחשים אשר הגנו על בעליהם. הבולה של בוג אלן מעוטרת במוטיב פאלי ולדעת החוקרים היא נועדה לשמור על הפוריות והכוח של בעליה.
במטמונים השונים נמצאו שפע צמידי זהב אשר היו עשויים מרצועות זהב, חלקן חלולות והאחרות מלאות. צמידים רבים לא היו מעוטרים כלל ואחרים היו מעוטרים בדגמים משולשים או בדגמי זיגזג. קצות הצמידים עוצבו לרוב כמעין דסקיות שטוחות ורחבות ביחס לגוף הצמיד.
בתמונה להלן ניתן לראות העתקים של צמידים שנמצאו במטמון שנחשף במוגהון צפון (Mooghoun North) במחוז קליר. המטמון כולו נעלם בנסיבות לא ברורות, אבל המוזיאון הארכיאולוגי האירי מציג את ההעתקים של חפצי המטמון, בהם 120 צמידי זהב שתוארכו לשנים 700-800 לפסה”נ.
אטב השמלה עשוי הזהב, אשר נמצא ליד קלונס (Clones) שבמחוז מונגהן, הינו דוגמה מיוחדת לחפץ שפרטים נוספים כדוגמתו נמצאו באירלנד. לא ברור לחלוטין מה הייתה תכליתו. כנראה האטבים נענדו על הלבוש כסמל סטטוס. חפצים כאלה יוצרו במגוון גדלים, אך החפץ המוצג להלן היה גדול בצורה ניכרת ומשקלו היה קילוגרם. שתי הדסקיות בקצוותיו עמוקות וחלולות והן מעוטרות בדגם מעגלי חרוט במחוגה ובמרכזו שקע. האטבים הקטנים יותר נוצקו כיחידה אחת בעוד שהגדולים יותר יוצרו בשתי יחידות והם הותכו יחדיו. הידית או הקשת המחברת בין הדסקיות הייתה עשויה יציקה מלאה באטבים הקטנים ואילו באטבים הגדולים היא הייתה חלולה, כנראה בכדי לחסוך בעלות הזהב ואולי להקל במשקלו של החפץ.
המטמון מדווריס (Dowris), אשר נחשף בשנת 1820, סמוך ל-Birr במחוז אופאלי, במרכז האי האירי וכשעתיים נסיעה מערבית לדבלין, הינו מטמון כלי ברונזה אשר נמצאו בו 218 כלים שונים בהם חרבות ברונזה מעוצבות. המטמון תוארך לשלהי תקופת הברונזה המאוחרת.
סקירה זו מתמקדת באופן טבעי במטמוני הזהב של אירלנד, מטמונים אשר מיקדו בכל מקום את סקרנותם של ארכיאולוגים כמו גם קהל רחב שמתעניין במורשת התרבות העתיקה. אך ברחבי אירלנד נמצאו גם מטמונים אחרים שלא כללו ממצאים עשויים זהב.
תהליך ההפקה של הזהב היה פשוט יחסית. בשל העובדה שהזהב כבד מאוד, שטיפת מרבצי הכרייה בזרם מים, דרך מסננת דקה אפשרה לגרגירי הזהב לשקוע וכורי הזהב ליקטו אותם לצורך התכתם למטילי זהב.
לא ברור מה היו מקורות הזהב באירלנד בתקופת הברונזה והברזל. במחוז וויקלוו (wicklow) נמצאה כמות לא מבוטלת של זהב בשלהי המאה ה-18 לספירה. על פי דיווחים אף נמצא באזור גוש זהב טבעי במשקל 680 גרם, ממצא חריג במכרות של זהב. אך בדיקות כימיות השוואתיות שנעשו בין הזהב שנמצא בוויקלוו לבין חפצי הזהב הקדומים העלו שלא מדובר בזהב מאותם מקורות.
