בית הכנסת העתיק בברעם מוזכר כבר בימי הביניים, על ידי עולי רגל ונוסעים יהודים, כאחד מעשרים וארבעה בתי הכנסת שנבנו על ידי רבי שמעון בר יוחאי. בית הכנסת נסקר במאה ה-19 על ידי רנאן, וילסון, קוֹנְדֶר וקִיצְ’נֶר ואחרים, ובראשית המאה ה- 20 נחפר על ידי קוֹהְל ווָצִינְגֶר. בשנות ה- 60′ של המאה ה-20 נוקה אתר בית הכנסת, בפיקוחו של נ’ אביגד, בעת הקמת הגן הלאומי באתר. בשנת 1998 נערכה בבית הכנסת חפירה מדעית ראשונה מטעם אוניברסיטת רוצ’סטר ורשות העתיקות, בהנהלת מוטי אביעם.
Kohl and Watzinger
בית הכנסת נבנה באזור הגבוה של הישוב. הוא נבנה מאבני גזית גדולות ומעוטרות. תכניתו היא של בסיליקה מלבנית (אשר מידותיה: 15.20 X 20 מ’) על ציר אורך צפון-דרום, ובה אולם תפילה מרכזי שהוקף בארבעה טורי עמודים עם ארבעה עמודי פינה דמויי לב. עמודי הלב הוצבו תמיד במפגש של שני טורי עמודים ב-90 מעלות. הם עוצבו כשני עמודים האחוזים זה בזה, כאשר כל אחד מהשניים ממשיך מבחינה ויזואלית את טור העמודים אליו הוא פונה (ראו בתכנית להלן). נראה, שעמודי האולם נשאו מעליהם קומה שנייה, ששימשה כיציע. בחזיתו הנאה של המבנה, הפונה לכיוון דרום ושמורה כמעט בשלמותה עד מעל לקומת הקרקע, יש שלושה פתחים מעוטרים: פתח מרכזי גדול, ושני פתחים צדדיים. יתכן שמתכונת זו של חזית, הפונה לירושלים עם שלושה פתחים, הזכירה למתפללים את חזית בית המקדש בירושלים, כפי שהכירו מהמקורות ומהזיכרון ההיסטורי.
משקוף הפתח המרכזי עוטר בזר ובשני תבליטים של אלות ניצחון [‘ויקטוריות’] שהושחתו. בחלקו העליון של המשקוף יש רצועה עיטורית אופקית [אפריז] קמורה שעוטרה בדליה של גפן משתרג מתוך אגרטל [אמפורה]. לצדי המשקוף – שני זיזים-תומכים [‘קונסולות’], ומעליו – אבני כרכוב וקשת. מעל שני הפתחים הצדדיים, הפשוטים יותר, השתמרו שני חלונות עם משקופים גמלוניים מעוטרים בדליות גפן משתרגות. באבן הסף של החלון המזרחי חרותה כתובת בארמית (כיום שחוקה): ‘בנוי דאלעזר בר יודן’.
לפני החזית הייתה מרפסת מקורה [‘אכסדרה’ או ‘פורטיקו’]. בחזית הפורטיקו, ניצבו 6 עמודי חזית בדומה ל’הֶקְסָה-סְטִילוֹס פּרוֹ-סְטִילוֹס’ [ביוונית: שישה עמודים בחזית המבנה] כמקובל במקדשים הקלאסיים. עמודי הפינה היו עמודי לב והם פנו הן לכיוון שורת עמודי החזית והן לכיוון עמוד בודד אחד שניצב במעין טור שני של עמודים בין חזית בית הכנסת לבין חזית הפורטיקו. תוספת שני העמודים הללו אפשרה להכפיל את שטח הפורטיקו. ששת עמודי החזית תמכו בקורות של אבני גזית [‘ארכיטראבים’], קשת ותקרה גמלונית [‘גמלון סורי’]. בעבר, נמצאו בסביבות המבנה אבנים מעוטרות ופריטים נוספים (חלקם מונחים עד היום בקרבת המבנה), ביניהם ראש פסל אריה (אשר שימש כנראה, חלק מעיטור ארון הקודש), אבנים שעוטרו בדגם מיאנדר וכותרות אחדות מהסוג הדורי והיוני.
Kohl and Watzinger
על סמך המטבעות והחרסים שנתגלו בחפירות, בשנת 1998, מתחת לרצפת אריחי האבן ובמילוי שמתחתה, קבע אביעם שמבנה בית הכנסת נבנה כמכלול אחיד, לא לפני אמצע המאה ה-5 לסה”נ. את הסתירה, הקיימת כביכול, בין סגנון הבנייה הרומי (מאות 3-2 לסה”נ) של פריטי הבניין, לבין התאריך שהתקבל לבניית המבנה (המאה ה-5 לסה”נ), הסביר אביעם בשימוש משני ובמִחְזוּר פריטי בנייה, ‘סְפּוֹלְיָה’, שמקורם במבנים רומיים קדומים יותר, בתקופה הביזנטית. אביעם ביסס הערכה זו בבדיקה קפדנית של חזית המבנה. יתכן שהשימוש בפריטים ממוחזרים נועד לעקוף את גזירת השלטון הביזנטי-נוצרי, שאסר על היהודים לבנות בתי כנסת ‘חדשים’. מכל מקום, מסתבר שגם אחרי ביטול הנשיאות וחתימת התלמוד, בראשית המאה ה-5 לסה”נ, עדיין היה בכוחם של יהודי הפריפריה הכפרית לבנות מכספם מבני-פאר, שבהם עסק הציבור בלימוד התורה ובתפילה.
גרייצר הציעה שבית הכנסת נבנה במקורו בתקופה הרומית המאוחרת, הוא נהרס ברעידת האדמה בשנת 363 לסה”נ, בתקופת שלטונו של הקיסר יוליאנוס (‘הכופר’), ושוקם מחדש במהלך התקופה הביזנטית על יסודות המבנה הקדום, תוך כדי שימוש חוזר בפריטים הרומיים שהיו במבנה הקודם. במסגרת מחקרו, ערך אביעם רקונסטרוקציה דיגיטלית של המבנה אשר סייעה בשחזור מדויק של תכניתו ופרטי האבן שנמצאו באתר.
זה המקום לציין שהישוב העתיק ברעם, שבתחומו התקיים הכפר הנוצרי המארוני ‘בִּירְעָם’ עד לשנת 1948, אינו מוזכר במקורות התלמודיים בשם זה, אך שרידיו, בהם בית כנסת מפואר, מעידים על ישוב יהודי איתן באותו זמן, בתקופות הרומית והביזנטית. יש הסוברים שכאן היה הישוב ‘בירי’, המוזכר תכופות בספרות התלמודית, ובו הוזכרו שישה חכמים, לפחות. התומכים בזיהוי עם הישוב ‘בירי’ שוללים זיהוי שלו בכפר בירייה, הסמוך לצפת, שכלל לא ברור אם ניתן לזהות בו שרידים מתקופת התלמוד. שרידי הישוב ברעם, היום בתחומו של גן לאומי, משתרעים על שטח של כ- 40 דונמים, ומסקר שנעשה באתר עולה כי המקום היה מיושב מהתקופה ההלניסטית ואילך, עד לנטישתו בשנת 1948. מעט מצפון לישוב, נמצא אתר ישוב נוסף, גם הוא מהתקופות הרומית והביזנטית, וגם בו שרידים של בית כנסת מונומנטאלי. במחקר, בית כנסת זה מכונה ‘הצפוני’, ‘הקטן’ או ‘התחתון’, לעומת בית הכנסת שנמצא בגן הלאומי, המכונה ‘הדרומי’, ‘הגדול’ או ‘העליון’. במקומות שונים בשולי שני הישובים, הצפוני והדרומי, נמצאים ציונים של קברי הצדיקים: מרדכי ואסתר, מר זוטרא, עובדיה הנביא ורבי נחמן חטופא בעל נבואת הילד (הינוקא מברעם).
בית הכנסת הצפוני נמצא במרחק כ-400 מ’ מצפון לבית הכנסת המוכר לכולנו בגן הלאומי. להערכת חוקרי האתר, בית הכנסת זה, שהיה אף הוא מונומנטלי, שימש כנראה אתר ישוב שכן. חידת שני הישובים העתיקים, החופפים בזמן קיומם (התקופות הרומית והביזנטית), מחכה עדיין לפתרון – שיבוא, אולי, עם המשך חפירתם. עם זאת, חקר חברות עתיקות מלמד שלעיתים יישובים בעת העתיקה התפצלו על רקע סכסוכי חמולות, מחלוקות פוליטיות או בשל סיבות אחרות לשני גרעיני כפר סמוכים שהופרדו זה מזה, אך לא אחת שמרו על זיקה האחד לשני.
מבית הכנסת הקטן, הצפוני, הנמצא מעט מצפון לבית הקברות הנוצרי-המארוני, שרדו כיום רק היסודות. אך עד סוף המאה ה- 19 לסה”נ עדיין עמד באתרו פתחו המפואר של בית הכנסת, על משקופו ושתי מזוזותיו. בחלק התחתון של המשקוף נחקקה כתובת בעברית: “יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל יוסה הלוי בן לוי עשה השקוף הזה תבא ברכה במע(ש)יו של(ום)”. פתיח הכתובת דומה לנוסח פסוקים בתנ”ך (ירמיהו יד,יג; חגי ב, ט; תהילים קכב, ז). יוסה הלוי בן לוי היה אומן, אשר עיצב גם את המשקוף של בית הכנסת העתיק של עלמה (שם, מוזכר במפורש בארמית, דבר היותו ‘אומן’). בסוף המאה ה-19 לסה”נ פורקו אבני הפתח בפעולות שוד, והמשקוף נשבר לחלקים שהובאו, לאחר זמן, למוזיאון הלובר בפריס. ר’ משה באסולה, שביקר באתר בשנת 1522 לסה”נ, מזכיר את בית הכנסת ואת הכתובת שעל המשקוף, אך מציין גם כתובת אחרת שנראתה באתר: “אל תתמהו על השלג שבא בניסן אנחנו ראינוהו בסיון”. בשנת 1998 נערכה חפירה במבנה על ידי מ’ אביעם, ובמהלכה נחשפו יסודותיו. על פי המטבעות והחרסים שנתגלו בחפירה, יש לתארך את הקמת המבנה למאות 4 – 5 לסה”נ, ימי השלטון הביזנטי, בשלהי תקופת התלמוד. ממצא מיוחד, שנתגלה בבית הכנסת בזמן החפירה, הוא קמיע עתיק, עשוי מנחושת. על הקמיע חרותה כתובת ארמית שפוענחה על ידי י’ נווה, וזו לשונה: “על דעתו של גבריאל. בו (בשמו) השבע[תי] אותך נחמאל המלאך שתשמו[ר] [את…] ו של יודן בנה של נונה ותשמור [אותו] [מ]דיבור (רע) של הפה וממבט רע… צוריאל. כתבתי אותך (את הקמיע) ו… שהא-ל יהיה מגינך (?)… עד הזמן ש… שיודן בנה של נונה… (מילים מאגיות)… אמן “.
מה לבסיליקה ולבית כנסת יהודי בגליל? המונח בסיליקה מוכר לרובנו ממבני כנסיות נוצריות. בניגוד לכנסייה רגילה, הבסיליקה מתאפיינת בשני טורי עמודים לאורך המבנה, אשר ביניהם נמצא אולם התווך (באנגלית Nave) ובין העמודים לקירות, הדרומי והצפוני, נמצאות הסיטראות, שכינוין בעברית ספינות (באנגלית Aisle). אך הבסיליקה פותחה במקורה כמבנה ציבורי שאינו דתי. בערים הקלאסיות היה מבנה ציבורי גדול שניצב על פי רוב צמוד לרחבת הפורום, השוק העירוני, והוא כונה בסיליקה. הבסיליקה הושתתה על גבי כמה טורים מקבילים של עמודים אשר יצרו יחדיו ‘יער’ עמודים, עליו הותקן גג שאפשר פעילות סדירה ברחבי הבסיליקה הן בימי החורף הקרים והגשומים והן בימי החום. הבסיליקה שמשה לרוב לקיום דיונים משפטיים ומסחריים, אבל לא אחת פעילות המסחר שבוצעה בפורום גלשה גם לתחום הבסיליקה.
הראשוניות של בתי הכנסת כבתי פולחן המכנסים קהל בתוכם: לדעת חוקרים רבים, לאחר חורבן בית המקדש השני, היה צורך בקרב קהילות יהודיות להקים ‘מקדש מעט’ וכך הוקמו מבנים מונומנטליים ומפוארים כבתי תפילה שכינסו קהילה גדולה לתוכם. אמנם זוהו עד כה שרידים של כ-10 בתי כנסת שפעלו בארץ ישראל עוד בימי בית המקדש, אך אלה היו מבנים קטנים שלא ניתן לאכלס בהם קהל רב. בניית בתי הכנסת המונומנטליים הייתה כנראה מהפכה דרמטית בתולדות האנושות. זו הייתה הפעם הראשונה בה מבנה הדת לא שימש ביתו של האל, כפי שהיה מקובל בתרבויות עתיקות בכל רחבי העולם העתיק [לדוגמה במקדשי הודו עד ימינו], אלא המבנים שימשו את הקהילה שהוזמנה לחסות בתוכם. יש להניח שבוני בתי הכנסת הקדומים שאבו את השראתם מתכנית הבסיליקה הרומית שהייתה מוכרת להם ולכן הם ביססו את גג המבנה על עמודים וכך יכלו לקרות חלל גדול יחסית. במקביל להתפתחות בתי הכנסת החלה הנצרות לזכות במעמד חוקי ברחבי האימפריה הרומית-ביזנטית וגם הכנסיות בחרו לקיים את טקסי הדת בתוך המבנה תוך שבוני הכנסיות בחרו גם הם בתכנית הבסיליקה.
