מבוא
אנו יודעים מכתביו של יוסף בן מתיתיהו שיהודים שירתו בצבא הרומי. אין זה מפתיע, מאחר שיהודי בית שני היו חלק אינטגרלי מהאימפריה, ואף גויסו בהמוניהם על ידי הקיסר טיבריוס למסעו בסרדיניה. עם זאת, לאחר המרד הגדול, תיעוד כתוב של שירות יהודים בצבא הקיסר הפך לנדיר יותר, כנראה כי תיעודים אלה לא היו נפוצים וכי החיילים אימצו שמות יווניים־רומיים. אולם, עדויות ארכיאולוגיות מוכיחות שנוכחותם בשורות צבאות העזר הייתה קיימת. חוקרים אחדים מדגישים את ה-Regii Emesnii Iudei, אשר משארים שזו הייתה יחידה יהודית משלהי התקופה הרומית (אין לכך הוכחות מוצקות). טקסטים מהתקופה הביזנטית, בהם זה של ג’רום, בפירושו לישעיהו (408–410 לספירה), מעידים שיהודים אינם יכולים לשרת עוד בצבא. בשנת 418 לספירה הקיסר הונוריוס הוציא איסור ספציפי על שירות יהודים בצבא. מן האיסור אנו למדים שגיוס יהודים היה מקובל קודם לכן. ציורי הקיר מבית הכנסת של העיר דורה אירופוס על נהר הפרת, שחרבה בשנות ה־60 של המאה השלישית לספירה, תומכים בטענה שחיילים שומרי מצוות נלחמו למען רומא, גם אחרי מרד בר כוכבא.
דוּרָה אֵירוֹפּוּס
דורה אירופוס הייתה אחת מערי הגבול הרומיות על נהר הפרת שנחרבו על ידי האימפריה הפרסית תחת השליטים הסאסאנים במאה ה־3 לספירה, לאחר שזאת הפילה את השושלת הפרתית. העיר ידועה בשל השתמרות מבניה המונומנטלים ובמיוחד בשל בית הכנסת המעוטר שלה, כנראה היפה והמשומר ביותר שהשתמר מהתקופה הרומית. מאמרים רבים נכתבו על ציורי הקיר המרשימים של בית הכנסת וחוקרים ניסו לפענח את משמעותם ואת צורתם האמנותית. פרשנות רבה ניתנה לזהות הקהילה היהודית שחייה בעיר על בסיס הממצאים האיקונוגרפים הללו. לאחרונה, חוקרים אחדים הצביעו על האפשרות, שבמאה השלישית, שיהודי דורה אירופוס היו בעלי רקע צבאי.
דורה אירופוס נבנתה כעיר הלניסטית בשלהי המאה הרביעית לפסה”נ ונכבשה על ידי האימפריה הפרתית במאה השלישית לפסה”נ. היא צברה תאוצה כעיר סחר ואוכלוסייתה הייתה מהמגוונות באימפריה. לדוברי היוונית הצטרפו גם עמים שמים רבים (בהם ארמים ויהודים) שהיו בדרכם מערבה לסחור עם ממלכות הלבנט ההלניסטיות והרפובליקה הרומית. עם כיבוש מזרח הים התיכון על ידי רומא, שינתה העיר את פניה והפכה לעיירת גבול עם נוכחות צבאית מוגברת, אך היא שמרה על אופייה האזרחי כנקודת סחר חשובה בין מערב למזרח. העיר נכבשה על ידי רומא ב־116 לספירה לכמה שנים והכיבוש הקבוע (עד חורבן העיר בשנות ה־50 של המאה השלישית לספירה) היה בשנות ה־60 של המאה השנייה לספירה. מיקום העיר בשולי האימפריה הרומית, באזור התכתשויות תדירות מול הפרסים, הוביל לירידה דרמטית בתפקידה האזרחי ולעלייה בנוכחות הצבאית. בסופו של דבר, הפכה דורה אירופוס לבסיס צבאי מרכזי.
בית הכנסת והעדויות לחיילים בין מתפלליו
עדויות ארכיטקטוניות, אפיגרפיות ואיקונוגרפיות תומכות בהנחה שגם חלק מיהודי העיר עסקו בלחימה. אם מתבוננים על המצב הגאו-פוליטי של אזור הגבול בין רומא לפרס, ניתן להבין שאין זה מפתיע כלל. השושלת הפרתית, ששלטה בפרס משנת 247 לפסה”נ עד 224 לספירה, הייתה ידועה בסובלנות דתית וביחס חיובי כלפי יהודים ושאר בני המיעוטים. לא פעם ניסו יהודי בבל ויהודה לשכנע אותם לכבוש את ארץ ישראל מידי רומא. לעומתם, השושלת הסאסאנית, שכבשה את האימפריה הפרסית ב־224 לספירה, הייתה זורואסטרית דתית ובתחילת שלטונה רדפה מיעוטים ולא דגלה בסינקרטיזם הפרתי-הלניסטי. מדיניות זו השפיעה על יהודי פרס שלא ראו יותר בפרסים כוח מוסרי יותר מרומא. גם קטעי תלמוד אחדים מספרים על גזירות סאסאניות נגד שחיטה כשרה, מקוואות טהרה, קבורת מתים והריסת בתי כנסת (אם כי מקורות תלמודיים אחרים שבחו את השליטים הסאסאנים). אחד מכתבי התלמוד אף מספר שהמלך הסאסאני שאפור הראשון שחט יהודים בקיסריה מזאקה (היום קייסרי, טורקיה). סביר להניח שבמהלך מסעותיו נגד הרומאים, בצפון מסופוטמיה ובאנטוליה, הרגו צבאותיו של שאפור, ללא הבחנה, אזרחים רבים, בהם יהודים. זוועות הרומאים במרד בר־כוכבא התרחשו יותר מ־100 שנה קודם לכן, והפשיטות האלימות של הסאסאנים דחפו רבים מיהודי המזרח הרומי לזרועותיה של רומא, כנראה פחות מאהבה לקיסר ויותר מפחד משאפור.
בית הכנסת של דורה אירופוס הינו הממצא ארכיאולוגי העיקרי המעיד על נוכחות יהודית מגוונת ועשירה בעיר. המבנה היה ממוקם בצמוד לחומה המערבית וניכרים בו שלושה שלבי בנייה. הראשון שימש כבית מגורים אך הפך לבית הכנסת כנראה במאה הראשונה או השנייה לספירה. היהודים היגרו לעיר כבר בתקופה הפרתית והיו סוחרים כמו רוב תושבי העיר החדשים דוברי הארמית. עם הכיבוש הרומי של העיר, אין עדות להגליית או ענישת האוכלוסייה ושינוי המשטר היה ללא זעזוע. לקראת שנות ה־40 של המאה השלישית לספירה, שופץ בית הכנסת ושינה את פניו לגמרי. חדר התפילה הראשי הורחב, אריחי התקרה חודשו, הרצפה שופצה וציורי קיר מרהיבים עיטרו את קירותיו. בית הכנסת שירת את הקהילה כ־15 שנה בלבד לפני נטישתה של העיר ב־256/257. מעושרו של בית הכנסת המורחב ניתן להניח שהאוכלוסייה היהודית שגשגה, בו זמנית שכלכלת העיר התדרדרה באופן דרמטי בשל הקרבות התמידיים עם הפרסים ואיכלוס העיר בחיילים במקום הסוחרים.
מה גרם לשגשוג היהודים וליכולתם לשפץ את בית הכנסת דווקא בתקופה שתפקידם כסוחרים לא היה רלוונטי? כיום מאמינים חוקרים רבים שהרחבת בית הכנסת בשנות ה־40 של המאה השלישית נבעה בעיקר מהעימותים המכריעים בין הרומאים לסאסאניים באותה תקופה. דורה אירופוס הפכה לקו ההגנה הראשון לאחר שהסאסאניים כבשו את הארץ מזרחית אליה. כתגובה לכך גוייסה יחידה צבאית נוספת לדורה אשר הגדילה את מספר היהודים בעיר ושינתה את זהות האוכלוסייה מיהודים מסופוטמים, דוברי ארמית, לקהילה דו־לשונית ובה חיילים יהודים מרחבי האימפריה דוברי יוונית. נושא השפה נחקר רבות בשל כתובות ההקדשה הרבות שנמצאו על קירות בית הכנסת, אשר מודים לראשי ולחבריי קהילה מסויימים. חוקרי האפיגרפיה זיהו בחלקי בית הכנסת הקדום כתובות ארמיות בלבד, לעומת בית הכנסת המשופץ בו היו גם כתובות ביוונית ואף דו־לשונית (כלומר אותו נוסח בארמית וביוונית), מה שמעיד על רצון הקהילה להנגיש את תוכן הכתובות לכולם.
ציורי בית הכנסת
הקשר בין ציורי הקיר לבין הרקע הצבאי של חברי הקהילה החדשים מפורט בכמה מאמרים שנכתבו בעשור הקודם, בהם המאמר של וויזמן (Weisman 2012). מבין ציורי הקיר הרבים, שרק את חלקם אתאר במאמר זה, יש להתבונן ראשית על איור בית המקדש מעל האֶדִיקוּלָה (גומחת פולחנית) על הקיר המערבי (איור 1). בין שתי הדלתות ישנה שורה של דיסקים דמויי כפתורים עם עיגול באמצע. בצד שמאל ניצבת מנורת שבעת קנים. קני המנורה ישרים ומורכבים משורות דיסקים דומות.
ישנם איורי מנורה אחרים מבית הכנסת, אך כולם בעלי קנים מעוקלים וללא דיסקים. ייחודה של מנורה זו, לצד השוואות לשורות דיסקים מכל רחבי האימפריה הרומית, הובילו לפרשנותן כדיסקים של נס צבאי. באדיקולה הוצב ספר התורה (היכל או ארון קודש) ועיטוריה ייצגו את הזהות התרבותית של חברי בית הכנסת. גם גלגל המזלות על אריחי תקרת בית הכנסת מזוהים כסמלי ליגיונות. הפרסקאות שמציגים את סיפורי התנ”ך מלאים אף הם בפרטים של כלי נשק ומציגים מערך קרב אשר מרמז על כך שיוצרי הציורים הכירו היטב את הצבא הרומי. ציור קרב אבן העזר (איור 2) מתאר את המאורע המקראי כשהלוחמים לבושים ביגוד צבאי ושריון שהכירו בני המאה השלישית. סוגי החרבות והיעדר הקסדות מתאימים לעדויות היסטוריות וארכיאולוגיות בנוגע לציוד הצבאי בחזית המזרחית, הן הרומי והן הפרסי.
בלוח יציאת מצרים (איור 3) מתוארות קבוצות שונות של אנשים ובינהן משה רבנו, שמופיע שלוש פעמים. בצד שמאל של הציור, אנו עדים לשתי קבוצות שונות. הציור העליון כולל שניים־עשר גברים בגודל בינוני, בטוניקות לבנות וורודות. הם כנראה מייצגים את בני יעקוב וזקני שבטי ישראל. מתחתם מקבץ של לוחמים קטנים שמייצגים את כלל בני ישראל. זקני השבט ובני האומה בעלי מאפיינים יווניים־רומיים מובהקים ודמותו הגדולה של משה בלבוש טוגה פְּרָאֶטֶקסְטָה (הטוגה של אצילי רומא ושופטיה הבכירים) מסמלת את חשיבותו בסיפור המקראי. בני ישראל מוצגים במערך הדומה לפָלַנְקְס יווני והמגנים שלהם הם מהסוג הסגלגל, עם ציר אנכי ארוך, בדומה לאלה שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות. זקני השבטים מחזיקים מה שנראה כעמודים בעלי סטנדרטים דומים לווקסילום (vexillum), דגל רומי צבאי.
אך האם ניתן לראות בזאת סנטימנטים אנטי־סאסאנים כפי שטוענים חוקרים מסוימים? חלק מציורי הקיר בעלי סגנון פרסי מובהק ואפילו בציור קרב אבן העזר מוצגים החיילים הרגליים משני הצדדים כרומאים ואילו הפרשים משני הצדדים כפרסים, מה שאולי יכול להתפרש כעליונות פרסית. ובכן, אחד ההסברים לסגנון האמנותי המשתנה של הפרסקאות מתייחס למיקומו הגאוגרפי של הסיפור. אירועים שמתרחשים בארץ הקודש, מתוארים לרוב בסגנון מערבי, בעוד שהסיפורים והדמויות מהמזרח מצויירים בסגנון פרסי (יחזקאל ואסתר). כך למשל בלוח פורים (איור 4) אנו עדים למרדכי המנצח רוכב על סוס, מלווה בהמן, ומימין אחשוורוש ואסתר יושבים על כסאות. כל ארבעת הדמויות בעלי ביגוד ותסרוקות פרסיים. ביניהם עומדים ארבעה גברים גבוהים ולא מזוהים בלבוש יווני-רומי. אחת הפרשנויות טוענת שהם מייצגים את העם היהודי הכללי או לפחות את קהילת יהודי ארץ ישראל.
ולכן, צירופם של ארבעת הגברים המערביים מדגישה את ההומוגניות התרבותית של העם היהודי מארץ הקודש ועד בבל, שני המרכזים של הקהילה היהודית באותה תקופה. יש המציעים כי אמני הפרסקו רצו לשמור על הסגנון הרומי כברירת מחדל והסגנון הפרסי כמשני, בשימוש רק כאשר האיקונוגרפיה והנרטיב תואמים. עם זאת, לא ניתן אפוא לטעון בביטחון לסנטימנטים אנטי־סאסאנים בציורי בית הכנסת, גם אם ישנם חוקרים רבים שטוענים כך. המוטיבים המילטריסטים נשאבו משורות צבא הקיסר, אך ניתן גם לטעון שחברי בית הכנסת ראו בחיוב את תרבות פרס והמזרח.
סיכום
העדויות הארכיאולוגיות על הקהילה היהודית של דורה אירופוס מבטאות את הרב־תרבותיות המורכבת שקיימת אצל קבוצות מיעוטים שחיים בין שני כוחות אימפריליים יריבים. שיפוץ בית הכנסת מעיד על עלייה דמוגרפית בקרב היהודים וציורי הקיר העשירים מבטאים היכרות גבוהה עם חיי הצבא הרומי וזיקה לסמליו. אמנם אין תיעודים היסטוריים של יהודים ששירתו בחיל המצב של דורה אירופוס, אך הממצאים העלו את התיאוריה שבין חברי הקהילה החדשים היו כנראה חיילים שהגיעו ללחום בסאסאנים. כמו כן, הם כנראה יזמו את הרחבת בית הכנסת ונעזרו בקשריהם ואולי אף בחברותם בחיל המצב הרומי, כדי לממן את פרסקאות הקיר. התלמוד הבבלי מתאר בחיוב את האימפריה הסאסאנית, אך הוא משקף את דעתם התיאולוגית של כמה רבנים בבבל ולא את הגישה העממית של שאר יהודי העולם בחצי הראשון של המאה השלישית. בדומה ללוחמי הבריגדה היהודית שחברו לצבא בריטניה נגד הנאצים, בזמן שהבריטים מנעו עליית יהודים ודיכאו התיישבות יהודית בארץ, גם יהודי רומא התגייסו לשורותיה נגד הסאסנים כדי להגן על בני עמם.
