המנזר נקרא גם בשם “מנזר הבתולה הקדושה” היא מריה, אמו של ישו. הוא המנזר המפורסם ביותר בקפריסין. המנזר נמצא על אחת מפסגות רכס הרי הטרודוס, בגובה 1318 מטרים מעל פני הים, מרחק קצר מהכפר הציורי פאדולס.
מנזר קיקוס נוסד במאה ה־11 על ידי הקיסר הביזנטי אלכסיוס ה-I קוֹמְנֶנוֹס, אשר שלט בין השנים 1118-1081. לא נותרו שרידים מהמבנה המקורי, אשר חרב במהלך ההיסטוריה שלוש פעמים. המבנה הנוכחי מתוארך למאה ה־19 ואף נעשה בו שיקום ניכר בשנות ה־50 של המאה העשרים. המנזר מהווה דוגמה מפוארת לאדריכלות ולאמנות ביזנטית, והוא מעוטר בציורי קיר מרשימים ובפסיפסי קיר רבים מאוד.
עולה הרגל האוקראיני בסיל גריגורוביץ’-ברסקי ביקר במנזר בשנת 1735 ותעד מסורת אודות ראשיתו. בהרי הטרודוס חי נזיר מתבודד בשם אזאיאס (ישעיה), אשר גר במערה. באחד מהימים המושל הביזנטי של קפריסין, מנואל בּוּטוּמִיטֶס, אשר ביקש לברוח מחום הקיץ במישור החוף, יצא לצוד בהרים ואיבד את הדרך. לפתע הוא מצא את הנזיר אזאיאס וביקש ממנו שיראה לו את הדרך בחזרה לכפר מָרָתָסָה, בו שהה. אך אזאיאס המתבודד התנזר מחיי העולם הזה ולא השיב למושל אשר גידף וקילל אותו. זמן קצר לאחר האירוע חזר המושל לניקוסיה ושם הוא חלה במחלה חשוכת מרפא. הוא פנה לאלוהים וביקש ממנו לרפאו, על מנת שיוכל לשוב אל אזאיאס ולבקש ממנו סליחה, ואכן כך קרה. על פי המסורת, אלוהים התגלה בפני הנזיר והבהיר לו שהאירוע כולו התרחש על פי הרצון האלוהי והוא אף הפציר באזאיאס לבקש מהמושל להביא לקפריסין את תמונת התבליט של הבתולה אשר עוצבה על ידי השליח לוקס ונשמרה בארמון הקיסר בקונסטנטינופוליס (איסטנבול). המושל והנזיר יצאו יחדיו לעיר הבירה, אך המושל לא הצליח להתקבל אצל הקיסר אלכסיוס השלישי אנגלוס ובשלב ראשון הוא שלח את אזאיאס לקפריסין עם חפצי קדושה רבים אחרים. לאחר זמן בו המושל בוטומיטס המתין להתקבל אצל הקיסר, נודע לו שבת הקיסר חלתה במחלה ממנה הוא נרפא בזכות תפילתו. הוא הצליח להגיע לקיסר ולספר לו על ניסיונו והבטיח לו שאם יאות הקיסר לשלוח לקפריסין את תמונת הבתולה מרים, בתו תבריא. אך הקיסר לא רצה להיפרד מהתמונה והוא הזמין אמן מהשורה הראשונה וביקש ממנו להכין עותק מדויק של התמונה אותה ביקש לשלוח לקפריסין. אך בלילה הופיעה מרים עצמה בפני הקיסר בחלומו והיא ציוותה עליו לשלוח את הציור המקורי לקפריסין ולהותיר את ההעתק בארמונו. למחרת יצאה הסירה המלכותית לקפריסין ואזאיאס המתין לה בנמל. האגדה מספרת שבמהלך התהלוכה בה הובלה תמונת הבתולה מחוף הים להרים, העצים קדו קידה וכופפו את צמרותיהם. לימים, הקיסר אלקסיוס קומננוס מימן את הקמת הכנסייה והמנזר שם הופקדה תמונה הבתולה מרים.
לתמונה יוחסו במהלך השנים סגולות רבות. היא היוותה סגולה לגשם בשנות בצורות או למלחמה במכת הארבה. המסורת סיפרה שמי שיביט בבתולה יסתנוור עד כדי עיוורון ולכן נהגו לכסות את האייקון שלה באריג בד רקום. לפי אחת המסורות, האדם האחרון שזכה להביט באייקון במלואו היה הפטריארך של אלכסנדריה גרסימוס, בשנת 1669.
הארכיבישוף מקריוס ה-III, אשר נולד כמיכאל כריסטודולו מוסקוס בשנת 1913, החל את הקריירה שלו כפרח נזירות במנזר הזה בשנת 1926. בשנת 1950 הוא נבחר כארכיבישוף של קפריסין, תחת השלטון הבריטי. מקריוס פעל לעצמאות האי והוא הוגלה ממנו על ידי הבריטים אשר האשימו אותו בהפעלת טרור. בתחילה הוא שאף לאחד את קפריסין עם יוון, אך כשנוכח שהבריטים והתורכים מתנגדים לכך נחרצות הוא שיתף פעולה עם מגמות לעצמאות האי תחת שלטון משותף לתושביו היוונים והתורכים. ב־1960 הוא הפך לנשיאה הראשון של קפריסין. בשל אהבתו למקום הוא ביקש להיקבר בו. במרחק קצר מהמנזר ועל פסגה המשקיפה על נוף מדהים, נמצא קברו של הארכיבישוף מקאריוס.
