"הציון הלז ומי בתוכו?" בית הקברות העתיק בצפת

בראשית ‘ימי הקורונה’ החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה – דבר שתכננתי  לעשות כבר לפני כמה וכמה חודשים אך מסיבות שונות העניין נדחה: לתעד ולמפות, סוף סוף, את עשרות המצבות העתיקות בני 500 ו- 400 שנה שנתגלו בשנים האחרונות בבית הקברות העתיק של

צפת. זה כבר זמן רב שהקדש בית העלמין של צפת,
בפיקוחו של דוד אפנזר, משקם את בית העלמין היהודי
הישן, ותוך כדי ניקוי השטח מהפסולת ואדמת הסחף שכיסו אותו במהלך מאות השנים האחרונות, נחשפו מצבות רבות ועליהן כתובות עתיקות ומסקרנות מאד. חלק מהמצבות פורסם בשנים האחרונות על ידי, בעברית ובאנגלית, יחד עם חוקר בית העלמין אליהו בן-טובים, וגם אפנזר עצמו הוציא לאור לאחרונה ספר נאה, בצורת יומן עבודה, המספר על עבודתו רבת השנים בגילוי המצבות ותיאורן.
למרות הביקורת על צורת העבודה (ובעיקר על צביעת האותיות וחשיפתן בפני פגעי הטבע שתוביל, קרוב לוודאי, לפגיעה קשה בכתובות עצמן), עצם חשיפת הכתובות היא בבחינת תגלית עצומה, שהפכה את בית הקברות העתיק של צפת לאתר הארכיאולוגי עם הריכוז הגדול ביותר של כתובות בעברית עתיקה בארץ ישראל כולה (ובין הריכוזים הגדולים בעולם). ‘מוזיאון פתוח’ של ממש, הפתוח לכולם – למעט אולי לכוהנים, שאינם נוהגים לבקר בבית קברות ‘חי’.
אך עד עתה, טרם מוספרו ומופו כל המצבות, וגם בימים אלה ממש נמשך גילוין מחדש של מצבות עם כתובות עתיקות. לדידנו, כתובת ‘עתיקה’ היא מלפני 1700 לסה”נ, כפי שמגדיר חוק העתיקות התקף היום. לכן, החלטתי ‘לנצל’ את הימים המוזרים שנכפו עלינו ול’הסתגר’ עם המתים בבית החיים שבצפת (אצלנו בצפת מתייחסים אל המתים בבית הקברות שלנו כ’ישנים’ בלבד, וביניהם גם רבים ממשפחות פרידמן והלר, אליהן השתייכו סבי וסבתי ז”ל); זאת, על מנת לתעד, באופן מדעי ככל האפשר, את כל

הכתובות העתיקות הנראות היום על פי השטח. בעבודת השטח – ותוך כדי שמירת מרחק מכל אלה שירדו להשתטח על קברי הצדיקים על מנת לזעוק ‘הצילו’ מפני המגפה שנכפתה עלינו – נעזרתי בבני מתן סטפנסקי, שחזר ממש לפני ‘מכת המגפה’ מחו”ל, ובאדריכל הצפתי אברהם ויא. יחד הצלחנו לתעד ולמפות מעל 120 (!) כתובות עתיקות, שנחרטו על גבי מצבות ושברי מצבות הנראים היום מעל פי השטח בחלק העתיק ביותר של בית העלמין היהודי של צפת.
בינתיים, הכתובת המתוארכת הקדומה ביותר היא של רבי יוסף פאלנסי (אולי מוצא משפחתו מ- Palencia בצפון ספרד) משנת ה’רמ”ב – 1482 לסה”נ, ואפשר שיש עוד כמה כתובות שיש לתארכן לתקופה הממלוכית
(לפני 1517 לסה”נ), כמו זו של “אל אסכנדרני” – אולי רבי יוסף אסכנדרני,  רב חשוב המוזכר בכתבי רבי יוסף קארו וחברו של ר’ עובדיה מברטנורה ששהה אז בירושלים.

בין כתובות הקבורה מראשית התקופה העות’מאנית, עוד לפני שהתחילו להגיע הגלים הגדולים של מגורשי ספרד, המצבה של רבי משה הדיין (שנת רפ”ה, 1525 לסה”נ) ובנו ישועה הלוי (שנת ש”ו, 1546), דייני קהל המוסתערבים, וכן מצבת רבי אברהם רפאל טרבוט, “ראש ישיבה פה בצפת אשר בגליל העליון” (נפטר בשנת רפ”ט, 1546 לסה”נ), בן למשפחה איטלקית חשובה. רבות מן המצבות הן של רבנים ואישים ידועים מתקופת הזוהר בצפת – כמו זו של רבי יהושע ‘ן נון, מי שהפיץ את כתבי האר”י לראשונה לאחר שהצליח להוציא אותם מביתו של רבי חיים ויטאל באמצעות שוחד, ומן המצבה אנו לומדים שהוא היה גם ‘רופא מובהק’. רופא מובהק נוסף שנתגלה הוא רבי אברהם ‘ן עזרא – לא הפרשן הידוע שחי במאה ה- 12 לסה”נ, אלא דמות המוזכרת במקורות המאה ה- 16 בצפת. רבנים יידועי-שם נוספים שהמצבות שלהן נתגלו כאן בשנים האחרונות הם ר’ אלעזר אזכרי מחבר הפיוט ‘ידיד נפש’ ושל אשתו מזל-טוב, וכן ר’ יוסף מטראני גדול רבני תורכיה בראשית המאה ה- 17 .
רבות מהמצבות שייכות למשפחות מיוחסות הידועות ביננו עד היום, כמו משפחות נשיא-באנבנשת/בנבנישתי (יתכן ויש להם קשר למשפחת דונה גרציה מנדס לבית נשיא, ולדעתנו אין להוציא מכלל אפשרות שהיא עצמה קבורה בצפת), צהלון, פינטו, די-בוטון, אלקבץ, אלקלעי, אלגזי, סאגיס, מיגאש, בהלול, זארקה, אבן שושאן, פיז’ו, די ליאון, בן-מכיר, אשכנזי ועוד. יש מצבות של אישים שכנראה נפטרו בחו”ל והועלו לקבורה בצפת: מ-‘שאלוניקי’ (סלוניקי בצפון יוון, אז עיר ואם בישראל עם קשרים הדוקים לצפת), מאיסטנבול, מאיטליה וכנראה גם מ- ‘נרבונה’, היא נרבון (Narbonne) בפרובנס (דרום צרפת, על גבול ספרד). נרבונה הייתה בעבר מרכז חשוב של חכמים אשכנזים ובצפת היה גם ‘קהל פרובנס’ במאה ה- 16 ובראשו עמד ר’ משה גלאנטי. מכיוון ששמות נשים לא מוזכרים בדרך כלל במקורות היהודיים של אותה תקופה, כתובות הקבורה הנחשפות תורמות מידע רב אודותיהן ולעיתים זה המקור היחידי לשמותיהן: למשל, דוני’ ריינא אחותו של ר’ חיים ויטאל (ויטאל עצמו קבור בדמשק ולא בצפת). אם המצבה של “רייצ’ה אשכנזית” היא אכן של רחל האשכנזית, אשתו של ר’ יהודה אברלין ראש הקהילה האשכנזית בצפת של המאה ה- 16 ואחת הנשים המעניינות ביותר בעיר באותה תקופה (“והאישה רגילה לראות מראות ושדים ורוחות ומלאכים וצודקת ברוב דבריה מזמן קטנותה ובגדלותה” על פי רבי חיים ויטאל, ס’ החזיונות ח”א, י”ב) – הרי שכתובת “רייצה האשכנזית” הינה הכתובת ביידיש, העתיקה ביותר בארץ ישראל. אישה אחרת, “שולטנה בת החכם רבי שמואל פיג’ו”, זכתה לשם-תואר הנדיר “יעלת חן” (משלי ה:יט); גילוי המצבה ריגש אותי במיוחד מאחר שהוא הקדים אך מעט את לידתה של אחת מנכדותיי, הנושאת בגאון את השם ‘יעלת-חן’.
אחדות מן הכתובות אפופות מסתורין וכוללות כתבי-חידה. מצבה אחת, עליה הכתובת: “המסתופפת בצל הרב / בחייה וגם אחרי מותו / מצאה בית והיתה / מנוחתה הרבנית / מרת גרסייא נ’ע ” העסיקה אותנו רבות, בשל האפשרות שהיא שייכת, אולי, לדונה גרציה המפורסמת… ועל אף שיש כאלה המאמינים בכך גם היום, לדעתי – וכפי שהציע הפרופ’ ירון בן-נאה – יש לשייכה לאשתו של ר’ יוסף מטראני )’הרבנית’, בזכות עצמה!(, שכנראה ליוותה את עצמות בעלה שהועלו לקבורה בצפת לאחר מותו באיסטנבול בשנת 1639 , והיא עצמה נשארה בצפת ונקברה בה בשנת 1652 . על מצבה זו הופק לאחרונה סרט מטעם כאן 11 של תאגיד השידור
הישראלי בדיגיטל, שזכה לעשרות אלפי צפיות:
בפייסבוק – לחץ כאן

וביוטיוב – לחץ כאן

כדוגמה לכתובת מן המאה ה- 16 , שהשתמרה בצורה יוצאת מהכלל, נביא את מצבת

‘אברהם סורוגון’ שנקבר כאן בשנת ה’ש”ה, 1545 לסה”נ.
אפשר שהוא צאצא של יהודי יוון ה- ‘סורוגונים’ שהועברו
בטרנספר לאיסטנבול על ידי הסולטן מהמט השני במאה ה- 15 ;
או, אפשר שהוא מבני משפחת סורוז’ון הספרדית מאזור מדריד, כפי שסובר היום ד”ר משה סורוז’ון הטוען בהתרגשות שהנפטר הוא בן משפחתו… נוסח הכתובת:

הציון הלז ומי בתוכו / נגנז הישיש ומעול[ה] / זקן ונשוא פנים
כהר / אברהם סורוגון זלהה / יום ו ה / השה (= 1545 לסה”נ)

יש לקוות שמדינת ישראל תשכיל לשמר את הכתובות, אולי על ידי הצבת כיסויים מעליהן, על מנת שניתן יהיה גם בעתיד להתבונן בהן ולהתרשם מאחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים שנחשפו בשנים האחרונות בארץ ישראל.

מקורות:
סטפנסקי, י’ ובן-טובים, א’ 2016 . בית הקברות היהודי העתיק בצפת : מצבות קבורה מהמאות ה־ 16 וה- 17 לסה”נ. בתוך: גרוסמרק צ’ ואחרים (עורכים), מחקרים חדשים של הגליל – ספר שני, איתי בחור – הוצאה לאור, זכרון יעקב. לעיון לחץ כאן

אפנזר, ד’ תשע”ט. מצבות מספרות – גילויים וחשיפות של חכמי צפת מהמאות ט”ו וט”ז. בהוצאת המחבר

Stepansky, Y.  2018. Zefat, 16th and 17th Century CE Epitaphs from the Jewish Cemetery. Israel Genealogy Research Association – Articles