דומוס אורבנה בעולם הרומי

רבים מכנים בטעות כל בית שרד מהתקופה הרומית – “וילה”, אבל הרומים הבחינו בין בית שרד בתחומה של העיר, אשר אותו כינו דוֹמוּס אוּרְבָּנָה, או בתרגום לעברית: בית עירוני, לבין בית השרד הכפרי אשר כונה וילה. בסקירה להלן בחרנו בבית המפואר שנחפר ושוחזר בעיר קוֹס, בירת האי קוס ביוון, כביטוי איכותי למראה של הדומוס אורבנה.

המחקר של הבית התבצע ברובו בימים בהם האיטלקים שלטו בקבוצת שניים-עשר האיים בים האגאי, אשר מכונה הדוֹדֶקָאנֶסוֹס. רעידת אדמה קשה שפקדה את האזור ב-23 באפריל, 1933 הניעה את האיטלקים לבצע חפירות ועבודות שימור נרחבות בעיר העתיקה של קוס בכלל ובמבנה הזה בפרט. העבודות נמשכו עד לשנת 1940 עת החלה מלחמת העולם השנייה. בשנים האחרונות הקצה האיחוד האירופי תקציב משמעותי לצורך ביצוע עבודות שחזור נוספות בניהול משרד התרבות היווני.

השחזור התבצע בהתאם לגישה נפוצה ביוון לפיה החפצים העתיקים שמוצגים ברחבי הבית ואמצעי ההמחשה השונים הנלווים להם, נועדו לסייע למבקר להבין את חיי היום-יום בעת שהבית התקיים. בבניין מוצגת תערוכת צילומים המשתלבים בתצוגת המבנה. אוצרת התערוכה היא אריאטה אטאלי, אשר נולדה בשנת 1966 בתל-אביב והקדישה שלושים שנה מהקריירה שלה ליחסי הגומלין בין אדריכלות לנוף.

מיקומו של המבנה היה סמוך למרכז העיר וצמוד לדֶקוֹמָנוֹס, רחוב הרוחב הראשי של העיר אשר הוקם על ציר מזרח-מערב. רחוב זה שימש גם כדרך תהלוכות בעיר. הרחוב עבר דרך חלקה הדרומי של האגורה, רחבת השוק הקטורה [לא מקורה] של העיר, ומשם לעבר המרחצאות המרכזיים והאוֹדֵאוֹן [מבנה מקורה בעל מערכת מושבים שנועד להופעות זמרה] של קוס.

הבית, המכונה על ידי חוקריו ה- Casa Romana או הבית הרומי, נבנה במאה השנייה לספירה, לאחר רעידת האדמה בשנת 142 לספירה. קדמו להקמת הבית שלבי בניה מהתקופה ההלניסטית. הבית הרומי משתרע על פני אִינְסוּלָה [בעברית – מִבְנָן] שלמה, המוקפת מכל אבריה ברחובות ושטחו 2,400 מטרים רבועים. הבית כלל כ-40 חדרים אשר היו ערוכים בשלושה מרחבים שונים במרכז כל אחד מהם הייתה חצר מרכזית. במהלך המאה השלישית לספירה בוצעו בבית עבודות עיטור אשר בהן ריצוף בטכניקת האוֹפּוּס סֶקְטִילֶה, ריצוף או חיפוי קיר בתשליבים רב-גוניים של אבני שיש, גרניט ואבנים כדוגמתן, אשר נחתכו בצורה גיאומטרית לחלקים גדולים יחסית לאלה של הפסיפסים. בנוסף עוטר הבית בשלב זה ברצפות פסיפס מרהיבות. בשנת 365 פקדה את העיר קוס רעידת אדמה קשה אשר גרמה נזק רב למבנה. רק החלק הדרומי של המבנה שרד והוא המשיך לשמש עד לתקופה הנוצרית, כנראה במאה החמישית.

הטריקליניה – Triclinia ברבים וביחיד Triclinium, הם חדרי אירוח בהם התקיימו סעודות והתכנסויות. הטריקליניום הגדול מבין אלה שהיו בבית בקוס היה באגף המזרחי של החצר המוקפת עמודים (הפריסטיל). חלל זה היה מרוצף בפסיפס בעל דגם גיאומטרי. לוחות שיש עיטרו את מרכזו ואף חיפו את קירותיו. משני צדי הטרקליניום היו חדרי שירות שכונו Cubicula אשר שמשו כחדרי שינה או אחסון.
ריהוט הטריקליניום היה מבוסס על שלוש כורסאות הסבה המסודרות בצורת האות ‘ח’. הכורסא המרכזית הייתה חשובה מהאחרות וזכתה לכינוי Lectus Medius. כורסה זו נשמרה לאורח הכבוד של ההתכנסות. היושב על הלקטוס מדיוס היה במרכז המפגש והוא גם זכה ליהנות ממבט על האטריום – החצר הפריסטילית (מוקפת העמודים) אשר הייתה ממש מולו, בפאה בה לא הוצבה כורסה כלל.
בכל בית עשירים רומי כדוגמת הבית המתואר לעיל חיו עבדים שהיו בבעלות בעלי הבית. העבדים השתלבו במשימות הבית השונות הן במלאכת כפיים והן במשימות אינטלקטואליות. עבדים שעסקו בתחומי הוראה, מזכירות וכתבנות, זכו ליחס משופר ביחס לעבדים שעסקו בעבודת כפיים. בנסיבות מיוחדות נוצרו קשרים הדוקים וממושכים בין בעלי בית ועבדים ששירתו אותם. העבדים לנו בחדרים נידחים בבית, לרוב בקומות העליונות, לא אחת בחללים שלא היה בהם אור שמש או אוורור. חדריהם לא היו מעוטרים כשאר חדרי הבית. העבדים בתקופה הרומית היו חסרי עצמאות וכפופים לחלוטין לבעליהם. במקרים רבים זכו עבדים להשתחרר ולקבל מעמד חופשי שאפשר להם בעלות על רכוש ועצמאות כלכלית.

תכשיטי זהב ואבנים יקרות שנמצאו במבנה

נשים בקרב המשפחות העשירות בעולם הרומי הקדישו זמן ומשאבים רבים לטיפוחן. בין השרידים נמצאו חומרי מייקאפ שכללו עופרת לבנה, אבקת גיר ומלינוס. היו חומרים שונים לאיפור העניים ולגוון הלחיים. ידוע על קרמים שונים ובשמים על בסיס שמנים צמחיים אשר שמשו את הנשים בנות המעמד הגבוה. הבשמים וחומרי האיפור נשמרו בקופסאות קטנות של חרס, עופרת וזכוכית. הבשמים היקרים ביותר הוחזקו בבקבוקוני זכוכית עדינים ויפים. בין הממצאים הארכיאולוגיים נמצאו כלי איפור שונים. בבתי העשירים היו מראות שהוכנו מנחושת והוברקו באופן יסודי בכדי שיוכלו לשמש את הנשים. בכדי לשמור על ברק המראות, נהגו לשמור אותן בנרתיק מיוחד. ציורים ופסלים עתיקים מלמדים על עושר התספורות שהיו נהוגות באותם ימים. נשים נעזרו במסרקים משנהב או מעץ ובסיכות שתמכו בעיצוב השיער.

עיטור המבנה בוצע בעושר רב של טכניקות וביצירה אמנותית איכותית. בחדרי המבנה ובחצרותיו הותקנו פסיפסים צבעוניים ומרשימים. נעשה שימוש רב בשיבוץ אבני שיש ואבנים אחרות ליצירת רצפות וחיפוי קירות דקורטיביים. קירות המבנה עוטרו במקרים רבים באמצעות ציורי קיר בטכניקת הפרסקו. ציורי הקיר כללו דגמים גיאומטריים ודגמים צמחיים לרוב. קירות הטרקלינים וחדרי המבוא אליהם עוטרו בציורי נוף ודמויות שלהכנתם נדרשו אמנים מומחים. הציורים בבית בקוס תוארכו בעיקרם לשלהי המאה השלישית לספירה ולראשית המאה הרביעית. הם כללו בעיקר דמויות גבריות במופע חזיתי ובקנה מידה קרוב לטבעי. הסצנות השונות הוצגו בתוך מסגרות צבעוניות ובתוכן ישנם תיאורי מלחמה ותיאורי מנחות לאלים. ההשתמרות של הקירות המעוטרים לא הייתה טובה ולכן קשה לעיתים להבין את התיאורים האמנותיים. בניגוד ליצירות שאפיינו את התקופה האימפריאלית הקדומה (המאה הראשונה לפני הספירה ולאחריה), תקופה שרבות מיצירותיה מוכרות מאזור פומפיי וסביבתה, היצירות שעיטרו את בתי העשירים בבית בקוס ובתי עשירים בני זמנו היו חד-ממדיות יחסית, לא עשירות בגוונים וחסרות יצירתיות ומקוריות.

רגל האריה הוצבה על לוח מלבני שכונה בלטינית Abax. הרגל עוצבה בצורת מעין אריה בעל ראש מפולס ורגל בודדת ובניהם בטן תפוחה. בתקופה הרומית הקדומה שולחנות כאלה היו נפוצים מאוד. חלקם נתמכו ברגל בודדת ואחרים בשלוש רגליים. באזור פומפיי נמצאו שולחנות רבים בסגנון זה והם זכו לכינוי שולחנות פומפיינים.

מטבעות רומיים נמצאו לרוב בחפירות בבית בקוס. העיר קוס אבדה את עצמאותה בעקבות קרב אקטיום, בשנת 31 לפסה”נ והיא הפכה להיות חלק בפרובינקיה אסיה הרומית. אך השלטון הרומי תמך על פי רוב באי קוס ובכלכלה שלו ומאז ימי אוגוסטוס קיסר, בשנת 10 לפסה”נ ועד לימי הקיסר אראבס בשנת 248 לספירה פעלה מִטְבָּעָה בעיר אשר בה יצרו מטבעות ברונזה מקומיים וביטוי להן בממצאי החפירות. על המטבעות של קוס נמצאו דמויות של קיסרים רומיים, של אלים רבים, בהם: הרקולס, אסקלפיוס [אל הרפואה], אתנה, הרה, זאוס, פוסידון, טיכה [פורטונה בלטינית – האלה המגנה על העיר ודואגת לשפע לתושביה], ניקה [ויקטוריה – אלת הניצחון] ואִירֶנֶה – אלת השלום. מטבעות אחדות הוקדשו לאישים חשובים מההיסטוריה היוונית, בהם היפּוקרטס, בין העיר קוס וקסנופון. כלכלת העיר התבססה לא רק על מטבעות מקומיים ובין השרידים נמצאו גם מטבעות אימפריאליים וכן מטבעות מערים אחרות.
הפולחן הביתי בתקופה זו הוקדש לאלוהיות המגינות על השושלת ועל הבית ויושביו. אנשי קוס, כמו רבים מבני מזרח האימפריה, נהגו לסגוד לאלים היווניים, גם בתקופה הרומית. גם אלים מצריים אחדים היו נערצים עליהם, בהם איזיס וסראפיס אשר הפכו פופולאריים בעולם ההלניסטי לאחר כיבוש מצרים על ידי אלכסנדר מוקדון. אלי המשפחה בעולם הרומי כונו Lares Familiares. הם יוחסו ישירות לאבי המשפחה Pater Familias. המקדשון הביתי נקרא Lararia והוא שאב את שמו מהכינוי של אלי הבית. במקדשון הביתי הוצבו פסלונים של האבות המייסדים של המשפחה, של האלה וֶסְטָה, המייצגת את לב המשפחה. פֶּנָאטֶס, גֶנְיוּס ויוּנוֹ היו אמונים להבטיח את כל צורכי המשפחה, להגן על בני המשפחה ולשמור על פוריותה, על הנשים והילדים. מזבחון קטן שהוצב בלארריה, לפני הפסלונים, שימש להקרבת קורבן לאלים.