בחפירות בעיר לוד נחשפו וילות רומיות מפוארות ובהן רצפות פסיפס, רהיטי שיש, מטבעות זהב ותכשיטים. גולת הכותרת של הממצאים בני התקופה היא רצפת הפסיפס שנחשפה בוילה רומית מן המאה הרביעית לספירה, בשכונה הנקראת כיום נוה-ירק. רצפת הפסיפס מציגה ספינות מפוארות וחיות ים ויתכן שהדבר מלמד כי בעל הוילה המפוארת היה יורד ים ולכן בחר בסצנות אלה בכדי לפאר את טרקלין ביתו.
רצפת הפסיפס המפוארת של העיר לוד נחשפה בשנת 1996 והיא ללא ספק המרשימה ביותר מבין הרצפות בארץ-ישראל ומהמרשימות בעולם העתיק כולו.
בלוד נולד וחי ג’ורג’, אשר היה לימים קצין בחיל המשמר של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס. ג’ורג’ בחר להפיץ את הנצרות ברחבי העולם בימים בהם הפצת הנצרות נתפסה כעברה ובעיקר הייתה אסורה על חיילי הצבא. אגדות רבות מספרות כי באחד ממסעותיו נתקל ג’ורג’ בדרקון מאיים, נלחם בו וגבר עליו. סצנת המאבק בין ג’ורג’ הקדוש לדרקון הפכה לאחת מהחשובות באומנות הנוצרית בעולם כולו. בשל פעילותו המיסיונרית הוצא ג’ורג’ להורג על ידי שלטונות הצבא הרומי והפך למרטיר. לאחר שהנצרות הפכה דת מוכרת באימפריה הובאו עצמותיו לקבורה בלוד וניתן עד היום לבקר בקברו אשר בקריפטה התת-קרקעית של הכנסייה היוונית האורתודוקסית בעיר.
בתקופה הביזנטית הוחלט לשנות את שמה של העיר לוד לגאורגיופוליס, עירו של ג’ורג’. אז הוקמו בעיר כנסיות גדולות ומפוארות.
בתקופת המשנה היה בלוד מרכז ראשון בחשיבותו של יצירה רוחנית וספרותית ורבים מגדולי הרבנים חיו בעיר ויצרו בה, החל משנת 70 עת ירושלים נכבשה והוחרבה בידי הרומים ועד למלחמת בר-כוכבא בשנת 132 לספירה. מורשתו של רבן גמליאל מזוהה בעיר יבנה, אך הוא פעל תחילה בלוד. רבי אליעזר בן הורקנוס היה החכם הראשון שזוהה עם לוד והוא העמיד בה תלמידים רבים. המונח “צדק צדק תרדוף” יוחס בין השאר לבית הדין של רבי אליעזר בלוד. רבי עקיבא היה הבולט בין תלמידיו הרבים של רבי אליעזר. רבי יהושע היה אף הוא מבכירי מורי דור המשנה, עבר מהגליל ללוד והקים בה בית מדרש. גם רבי יהודה הנשיא, אשר היה מזוהה עם ציפורי שבגליל, הרבה לבקר בלוד ופעל בה. חכמי לוד היו מעורים בחיי העיר ויחד עם תלמידיהם היו משוטטים ברחובותיה, שווקיה ובדרכים שמסביבה, לומדים ומתדיינים.
