תיאור
“ציונה זכרה את ימי ילדותה, מחלתה, כאשר העלוה אל חדר העליה: על הרצפה היו פזורים אלילי מואב, ועל המרפסת, בינות לסירי הרודה והנענעה, דפדפה האחות הילדה בספר כתבי-הקודש העתיק והמצויר. לפני עיניה השתרעה ירושלים הלבנה הנוחתת במדרוניה עד החומה העתיקה עם בליטותיה, ומן הגזוזטרה הזאת הביטה יום אחד אל דרך יריחו וראתה את שיירת ארוסה המלך הנודד. ששב בלעדיה להררי האילות והבשמים.
גם את דוד הקטן זכרה, אהבתה הגדולה לאותו ילד, שרעד מפחד בשכבו לצדה בליל השלג, את משחקיהם בגינת האויר על יד בית מסחר אביה, בריכת בת שבע העגומה שבה טבע דוד הקטן ביוון המצולה וכבה כאבוקה. ולנוכח הגינה הזאת שילח לה את בת צחוקו יריבו היפה של אביה, המזכיר מרל-ונונו, בראותו אותה נשענת אל הקיר וזר פרחי הקפריסין בראשה. אחר זכרה את פרדי, את בית הספר הגרמני, טיוליהם מעל לכיפות הלבנות ומרוצתם מתחת לקמרונים האפלים.”
מרים הרי, המחברת, היא ציונה אשר בילתה את ילדותה בירושלים, בין האדיקות של אמה הלותרנית הגרמנייה, לאביה סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא.
המסעות של אביה וסיפוריו הותירו אותה שבויה בקסמו, עד שהתגלו זיופיו. פרשת זיוף מגילת ספר דברים בידו הביאה לקיצה של ילדותה השמחה.
