מחנה ההשמדה סוביבור הנמצא בגבולה המזרחי של פולין, הוא אחד משלושת מחנות מבצע ריינהרד. מחנות טרבלינקה, בלז’ץ וסוביבור היו חלק חשוב במימוש ההחלטה ל”פתרון הסופי” לחיסול יהדות אירופה.
מטרת המחקר היא שיחזור מבנה מחנה סוביבור, הבנת דפוסי החיים במחנה וחקר הליך ההשמדה, בהתבסס על ממצאי החפירות הארכיאולוגיות והממצא החומרי בין השנים 2017-2007. השילוב בין המחקר הארכיאולוגי להיסטורי מאפשר התבוננות על הממצאים ושרידי התרבות החומרית שנמצאו בשטח. הממצאים הרבים מחדדים את נקודות המחלוקת במחקר ההיסטורי ומאפשרים לשחזר את מבנה המחנה בהיקף ובמידה שלא היו זמינים עד היום. המחנה החל לפעול באפריל 1942 והמשיך בפעולתו עד ליום המרד בסוביבור, ב-14 באוקטובר 1943. בתקופה זו נרצחו כ-250,000 יהודים, שהגיעו מפולין, הולנד, צ’כוסלובקיה, צרפת, גרמניה, אוסטריה וברית המועצות.
החפירות הארכיאולוגיות בסוביבור בוצעו על ידי צוות פולני-ישראלי: וויטק מזורק ויורם חימי מאוניברסיטת תל אביב. במהלך החפירות לאורך השנים נחשפו שרידי מבנים, גדרות, בורות אשפה, תעלת מילוט, משרפות פתוחות וקברים המוניים.
החפירות התבצעו רק בחודשי הקיץ בהם מזג האוויר אפשר את העבודה. הפועלים שעבדו באתר היו כפריים מהסביבה, אשר עבורם הייתה זו חשיפה ראשונה לשואה.
בנוסף נאספו מעל ל-70,000 חפצים השייכים לקורבנות ולרוצחים. הממצאים שופכים אור על חיי היום-יום במחנה והם נמצאים כעת במוזיאון מיידנק שבפולין. חשיפת תאי הגזים של המחנה (איור 1) תרמה תרומה גדולה למחקר ההיסטורי של השואה בכלל, ושל מחנות מבצע ריינהרד בפרט. לאחר סגירת המחנה באוקטובר 1943 החלו הגרמנים בתהליך חיסול המחנה, שגרם להרס שרידי המחנה. הם אף נטעו יער בשטח הקברים והמשרפות.
במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת משרד היערנים הפולני נטע יער בשאר שטח המחנה, שכיסה חלק גדול משרידי המחנה. לאחר נטישת המחנה על ידי הגרמנים החלה פעילות שוד גדולה בשטח המחנה, ובשנות השישים אף נעצרו מספר תושבים מקומיים שהודו במעשי שוד רבים, שגרמו לאבדן מידע רב אודות המחנה.
בשנת 2011 החליטה הממשלה הפולנית על הקמת וועדת היגוי, במטרה לתכנן ולבנות מרכז מבקרים חדש בסוביבור. בוועדה יושבים נציגים מפולין, סלובקיה, הולנד וישראל ובשנת 2012 הוגשה תכנית למרכז המבקרים החדש. בשלב זה החפירות הארכיאולוגיות התבצעו בהתאם לתכנית פיתוח המחנה והפכו להיות חפירות הצלה. בקשתינו, הארכיאולוגים החופרים, הייתה להקים את מרכז המבקרים מחוץ לשטח המחנה, אולם הוועדה החליטה להקים את אתר ההנצחה על שרידי המחנה.
חפצים אישיים של אסירי המחנה שנחשפו במהלך החפירות
