ספר מקבים א, י”ג, 27–29, מתאר את הקמת הקבר המונומנטלי של משפחת החשמונאים, בידי שמעון: “ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה”
תיאור זה מופיע בנוסח דומה גם אצל יוספוס פלביוס בקדמוניות היהודים י”ג 213-211.
שמעון ירש את מקומו של יונתן אחיו אשר פתח במלחמה עם טריפון, שנאלץ לסגת מיהודה. במהלך הנסיגה ניסה טריפון להשתמש ביונתן כקלף מיקוח, אך כאשר ניסיונות אלו נכשלו, הרג את יונתן. בנסיבות אלה התמנה שמעון להנהגה על ידי אספה חגיגית, מעין ספונטנית, של העם. על פי ספר מקבים א י”ג, ח-ט, קורא העם “אתה נשיאנו תחת יהודה ויהונתן אחיך. הילחם מלחמתנו וכל אשר תצוונו נעשה”.
שמעון כרת ברית עם אויבו של טריפון, דמטריוס השני. עקב הברית הוכרזה יהודה לישות כמעט עצמאית וריבונית, שאינה משלמת מס לממלכה הסלווקית. שנת 142 לפסה”נ , בה קיבלה הממלכה את עצמאותה, נחשבה אז לשנה הראשונה לספירה החדשה, וממנה החלו למנות את השנים בימי ממלכת החשמונאים (שכוננה רשמית זמן מה לאחר מות שמעון), אשר הייתה הממלכה העצמאית הראשונה מאז ימי צדקיהו אחרון מלכי בית דוד.
שמעון ניצל את מעמדו החדש והשיג הישגים צבאיים: כיבוש גזר לאחר מצור, הגליית המקומיים, טיהור העבודה הזרה מהעיר ויישובה מחדש על ידי יהודים. הוא כבש גם את יפו והקנה לממלכה הצעירה גישה לים. הישג משמעותי נוסף היה כיבוש מצודת החקרא והכנעת חיל המצב הסלווקי שישב בה. החקרא הייתה מטרד בלתי פוסק בימי יהודה ויונתן, שניסו לכבשה פעמים רבות ללא הצלחה, היא היוותה מעוזם האחרון של המתייוונים. עם מעשיו החשובים של שמעון בתחום מדיניות החוץ נמנה גם חידוש הברית עם רומא.
אך כאמור לעיל, בין מפעלותיו הרבים של שמעון היה מפעל הבניה של קבר מונומנטלי לבני משפחתו. במשך למעלה מ-150 שנות מחקר מנסים חוקרים רבים לאתר את מיקום הקבר. שרל סנדצקי שהיה איש דת נוצרי, הציע כבר בשנת 1869 לזהות את קברי המקבים באתר “קובור אל-יהוד”. הוא אף פרסם מאמר על זיהויו שנה לאחר מכן. בעקבותיו חקר את האזור החוקר הצרפתי ויקטור גרן, אשר הציע לזהות את הקבר מעט מערבה מאתר קובור אל יהוד, באתר בו נמצא קבר שיח’ אל-ע’רבאווי (אשר משמעו בעברית – בעל העגלה). שנים אחדות לאחר מכן סגן הקונסול הצרפתי, שרל קלרמון גנו, ביצע במקום חפירה בה הוא חשף אתר שלדעתו שימש כמצבת קבר, אבל זמנו שייך לתקופה הביזנטית, מאות שנים לאחר ימי החשמונאים.
בחג החנוכה (תרס”ט 1909) הגיעו לאתר קובור אל-יהוד תלמידי גימנסיה הרצליה מתל־אביב, כדי להדליק לפידים לכבוד החג. הם בחרו במקום זה לאחר שנציגים שקדמו להם סיירו באזור וערבי מקומי הציג בפניהם את הקברים באתר קובור אל־יהוד כקברי החשמונאים. הם כינו את המקום – קברות המכבים, כינוי שהפך להיות שגור בקרב היישוב העברי בארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם השנייה נערך כאן גם “מרוץ הלפיד” ביוזמת תנועת מכבי הצעיר.
במסגרת מסורות קברי הצדיקים אשר עולה ופורחת בשנים האחרונות, קבר “שיח ע’רבאווי” עבר הסבה וזוהה עם קברו של מתתיהו החשמונאי. גרפיטי על הקיר מימין לקבר אף מציין “פ”נ מתתיה כהן גדול” ומצבת שיש מאולתרת הנושאת את שמו של מתתיהו הוצבה בקבר. אך בבואנו לבחון בין מסורות לעובדות, עלינו להסתמך על ממצאים והממצא הארכיאולוגי מלמד שהקברים שנחצבו באתר קובור אל-יהוד הינם קברים מהתקופה הרומית המאוחרת או מראשית התקופה הביזנטית, כ-500 שנה לאחר ימיו של שמעון. מדובר בקברי ארקוסוליה שמתארם פיר חצוב בסלע, אשר מידותיו כ-180X60 ס”מ ועומקו למעלה ממטר. משני צדי הפיר נחצבו מקמרים שהם מעין מדפי סלע ברוחב כחצי מטר, על כל מקמר הושכבה גופת מת, ומעליהם נחצב הסלע בצורת קשת, ומכאן מקור השם ‘ארקוסול’. בסקר מפת גזר, שבוצע על ידי כותב שורות אלה, נבדק אתר שיח’ אל ע’רבאווי בקפידה ולא נמצאו בו חרסים מהתקופה ההלניסטית ולפיכך יש לשלול את ההצעות שכאן היה מונומנט הקבורה של המקבים.
בשנת 1996, במסגרת חפירות הצלה לקראת הרחבת כביש 443, נחשפה מערת קבורה מימי בית שני בסמוך לאתר “קובור אל יהוד”. במערה חשף הארכיאולוג שמעון ריקלין, אשר לימים הפך להיות פובליציסט ואיש תקשורת, כוכים חצובים בסלע ו-22 גלוסקמאות, על חלקן נחרטו שמות ביוונית ובעברית. מהכתובות בעברית רק אחת הייתה קריאה – “שמעון (בר) אלעזר”. על גלוסקמה אחרת ניתן היה לזהות את האותיות “חשמ..”, ובעקבות זאת הציע ריקלין לזהות את המערה עם בני החשמונאים. הצעה זו קיבלה תשומת לב תקשורתית רבה, אך גם זכתה לביקורת רבה מהחוקרים. היו אף כאלה שהציעו שריקלין איתר את קיברו של ‘חושם’, אשר שמו נחקק על הגלוסקמה בכתיב חסר. הקבורה בגלוסקמות הייתה נהוגה בקרב היהודים בתקופה מאוד קצרה יחסית, בשלהי המאה ה-1 לפסה”נ ובמאה ה-1 לספירה, עד לחורבן בית המקדש השני. בנוסף, לא הייתה כל זיקה בין המערה שנחשפה על ידי ריקלין לבין התיאור המרשים של המונומנט שהקים שמעון לבני משפחתו.
בשנים האחרונות הציעו חוקרים נוספים רעיונות לזיהויה של מודיעין העתיקה. שמעון גיבסון הציע לזהות את העיר בראש גבעת תיתורה, אשר בצפון-מזרח העיר מודיעין, אף שבמקום לא נמצאו ממצאים מהתקופה ההלניסטית. בחפירה שבוצעה בחלקה הדרומי של העיר מודיעין, בשנת 2001, משלחת של רשות העתיקות, בניהולה של ד”ר שלומית וקסלר-בדולח, חשפה מבנה ציבורי שזוהה כבית כנסת, ששימש להבנתם גם בימי החשמונאים, וסביבו רחוב וכמה בתים. שמו הערבי של האתר “אום אל עומדאן” (אשר פרושו בעברית האמא של העמודים). לדעת החופרים, השם (“עומדאן”) שימר את השם מודיעין. גם מסקנות משלחת החפירות באום אל-עומדאן זכו לביקורת המחקר ועיקר הטענה כלפיהם הייתה שהם חשפו כפר זעיר שאינו מתאים למיקומה של העיר מודיעין וכן שהאתר לא תואם את התיאור הגיאוגרפי של אחוזת הקבר, אשר נצפתה על ידי ספינות המגיעות לחוף הים.
זה המקום להבהיר שתי סוגיות אשר כנראה הוליכו שולל רבים מהחוקרים שעסקו בנושא. ראשית, אולי מודיעים לא הייתה כלל עיר, אלא מרחב כפרי. מן המקורות לא ברור לחלוטין שמקורם של המקבים במרכז עירוני. אם אכן מדובר במרחב כפרי, אזי אין משמעות לחיפוש אחר עיר וכל כפר בן התקופה ההלניסטית שנחשף במרחב של השפלה הצפונית, בין אשדות ההר לבין מישור עמק לוד, עשוי להיות חלק ממודיעין או כפי שכינו אותה המקורות – מודיעים או מודעית.
שנית, מן המקורות לא ניתן להבין באופן חד-משמעי שאחוזת הקבר המפוארת שהוקמה על ידי שמעון ניצבה בלב העיר מודיעים או בלב כפר הנושא שם זה. אם נקבל את ההנחה שמודיעין הייתה מרחב כפרי ולא עיר ראשה, אזי אחוזת הקבר עשויה להימצא בכל נקודה נישאת, עליה ניתן לצפות הן מקו החוף או מנמלה של יפו וכן משטחים רבים במרחב הכפרי של מודיעין.
1 זו סקירה ראשונה מתוך שתיים. בסקירה הבאה ננסה להגדיר היכן היה מונומנט הקבורה של בית חשמונאי.
2 הכותב ביצע בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 מאות ימי סקר ארכיאולוגי באזור העיר מודיעין. בתחילה שימש הסקר לצורך תכנון העיר מודיעין. לאחר מכן פורסמה עבודת מ”א בשנת 1992, הדנה בממצאי הסקר. אזור מודיעין נסקר על ידי שביט גם במסגרת עבודת הדוקטור שלו. בשנת 2013 פורסמה על ידי שביט מפת גזר (מפה 82) בסקר הארכיאולוגי של ישראל. מפה זו כוללת את החלק המערבי של העיר מודיעין ובו מרבית האתרים שהוזכרו במאמר זה. במסגרת מפה זו פורסמו למעלה מ-730 אתרי עתיקות בתא שטח של 100 קמ”ר וכמות כה רבה של אתרים לא אותרה באף מפה אחרת במסגרת סקר ישראל. ריבוי האתרים במפה מעיד על חשיבותו של חבל ארץ זה ועל יציבותו היישובית במשך ההיסטוריה של ארץ ישראל.
