הפרשה שתתואר להלן עשויה אולי להישמע מייגעת לחלק מהקוראים. לא ניתן ללמוד ממנה על עברה המפואר של לוד ועל המורשת הרב-תרבותית של העיר. אך סיפור המעשה מלמד עד כמה קשה ומייגעת מלאכת שימור המורשת. במשך דורות סיפרו לנו שרצון טוב יש בשפע, והבעיה היחידה במלאכת השימור היא המחסור במשאבים. אך אנו מבקשים להציג סיפור על יוזמה לשקם אתר מורשת בעל חשיבות ארצית, אשר מגוּבה במשאבים תקציביים אדירים, ולמרות זאת היוזמה אינה מתממשת.
מפעל השמנים של חסונה נמצא בגבולה הדרומי-מזרחי של העיר העתיקה לוד (כיום ברחוב גנרל לקלרק).
המפעל תואר בפירוט רב במסגרת פרסום מקיף של המבנה, תולדותיו ודרכי ההפעלה של המכלולים התעשייתיים שבו (אילון 2020), בפרסום סקר שימור שנערך במבנה (סולר 2020), בפרסום סקר הנדסי של המבנה (אתגר 2020) ובסקירה היסטורית אודות מקומו של מפעל השמנים במערך התעשייה הערבית, הארץ-ישראלית, עד לשנת 1948 (שחאדה 2020).
בשל ייחודו של המבנה ומצב השתמרותו הנדיר, צוות המיזם הארכיאולוגי-הקהילתי בעיר לוד מצא לנכון לקדם את פיתוח המבנה. ב-28 במרץ 2007 הגיש מכון ישראלי לארכיאולוגיה (להלן מי”ל) לנציגי משפחת חסונה נוסח של הסכם אשר התגבש לאחר דין ודברים עם נציגי המשפחה, בראשם המנוח מחמד, אבו-רג’ב חסונה. עקרונות ההסכם התבססו על מחויבות של מי”ל לפתח את המבנה ולהפעילו כמרכז מבקרים ייחודי אשר ימחיש את התעשייה המסורתית בארץ-ישראל, במחצית הראשונה של המאה ה-20, וכן יציג את המורשת הייחודית של בני משפחת חסונה. ההסכם קבע שמי”ל יקבל זיכיון לניהול המבנה למשך 20 שנים, כולל השנים בהן תבוצענה עבודות הפיתוח במבנה. מי”ל יגייס את כל המשאבים לביצוע עבודות השיקום וההנגשה של המבנה לציבור, ובתום 20 שנות הזיכיון הוא ימסור את המבנה לניהול המשפחה.
משפחת חסונה היא משפחה ענפה מאוד. האחים עבד אל-חמיד חסונה ומברוק חסונה היו הבעלים של מפעל השמנים, ובית המשפט קבע שכל אחד מהם החזיק בעבר 32 חלקים מתוך 64 חלקים של הנכס1. בשנת 1948 רבים מבני המשפחה מצאו את עצמם מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ורכושם הוכרז כנכסי נפקדים. בנסיבות אלה גם רבים מיורשי האחים חסונה הוכרזו כנפקדים ו-37.7 חלקים מתוך 64 חלקי המבנה (שהם 59%) הועברו לבעלות המדינה ונוהלו על ידי הממונה על נכסי הנפקדים. 26.3 החלקים הנותרים (שהם 41%), אשר נותרו בידי יורשי האחים חסונה, חולקו על פי פסיקת בית משפט2. 9 חלקים ליורשי מברוק חסונה, 10 חלקים ליורשי מוסא חסונה ו-7.3 חלקים ליורשי יעקב חסונה3. היורשים החוקיים מבני המשפחה מונים עשרות, ובשנת 2007 היה קושי להגיע להסכמות ביניהם, ולא היה ניתן לחתום על ההסכם. כך מפעל השמנים שעמד שומם וחרב מזה כ-60 שנה נאלץ להישאר בשיממונו שנים רבות נוספות.
בחודש נובמבר 2019 דנה הנהלת מי”ל בשורה של מיזמים שהעמותה מעוניינת לקדם בתקציב מיוחד שהועמד לראשותה, לצורך קידום מטרותיה. אחד מהיעדים הראשונים והמרכזיים שעלו היה פיתוחו של מפעל השמנים של חסונה. התקיימה פגישה עם נציג המשפחה, אשר דווח לנו שיש התקדמות משמעותית בטיפול במבנה, ובניגוד למצב שהיה בראשית שנות ה-2000, היום יש עו”ד שמייצג את מרבית הבעלים מקרב המשפחה. אם נצליח לקבל את הסכמתו אזי הדרך לחתימה על הסכם תהיה פתוחה.
ב-6 בינואר 2020 נערכה פגישה במשרדו של עורך הדין ר’, המייצג את מרבית בעלי הנכס מטעם משפחת חסונה4. התכנסנו במשרד מפואר, בקומה גבוהה, במגדל משרדים תל-אביבי, הצופה אל מחצית מגוש דן, והצגנו בפני עורך הדין את המיזם שלנו. בתגובה נענינו שהמיזם שלנו יתקבל בברכה ככל שניתן יהיה להצדיק אותו לא רק כמהלך ערכי של שימור המורשת של משפחת חסונה, אלא גם כמהלך שישביח את הנכס ויאפשר לבני המשפחה ליהנות מפירות ההשבחה לאחר שיסתיים הזיכיון שלנו לניהול האתר.
עורך הדין ר’ ביקש מאתנו להפנות אליו מסמך המבהיר את כוונותינו ואת המחויבות שלנו להשקיע במבנה לפחות 3.5 מיליון ₪, סכום שהבהרנו בפגישה שבכוונתנו להקצות למיזם. למחרת שלחנו אליו את המכתב המצורף.
הנדון: יוזמה לשימור, שחזור, פיתוח והפעלה של בית הבד של משפחת חסונה בלוד כמרכז מבקרים
שלום רב,
בהמשך לפגישה שקיימנו אצלך אתמול, נבקש להבהיר:
א. הנהלת עמותת מכון ישראלי לארכיאולוגיה מבקשת לשקם ולהפעיל את הנכס ואת החצרות הצמודות אליו כמרכז מבקרים פתוח לקהל הרחב. לצורך כך בכוונתנו לשקם את המבנה, לשחזר ולהפעיל את מכלולי התעשייה המסורתית שפעלו בו, ככל שהדבר יתאפשר ולהכשיר את המבנה כמרכז מבקרים קולט קהל אשר יהיה מרכז יחיד במינו לשחזור תעשיות מסורתיות בארץ-ישראל ובד בבד, ישמש כמרכז שיספר את סיפורה הייחודי של משפחת חסונה.
ב. בימים אלה, צוות מקצועי מטעמנו עוסק בהכנת תיק תיעוד למבנה, אשר יעסוק בתיעוד אדריכלי, הנדסי, טכנולוגי והיסטורי של המבנה. מיד לאחר השלמת תיק התיעוד, נכין פרוגרמה לפיתוח המבנה ובהתאם לפרוגרמה נוכל להתחיל בתכנון מפורט למרכז המבקרים. בכוונתנו להכין את תיק התיעוד ואת הפרוגרמה ולהציגם בכנס לוד השישי, אותו נערוך בשיתוף עם המועצה לשימור אתרים ב-21.5.20.
ג. אנו מעריכים, על בסיס אומדן ראשוני, שיידרשו כ-7 מיליון ₪ לביצוע המיזם. יודגש שמדובר בהערכה ראשונית, אשר ניתן יהיה לעדכן אותה לאחר השלמת התכנון המפורט וגם בשלב הזה יש להביא בחשבון הוצאות בלתי צפויות מראש.
ד. עמותת מכון ישראלי לארכיאולוגיה מתחייבת להעמיד 3.5 מיליון ₪ לפיתוח המבנה. סכום זה יאפשר בוודאות להכשיר את המבנה מבחינת נגישות ובטיחות לקליטת קהל. את יתרת התקציב הדרוש תפעל העמותה לגייס מתורמים ומנותני חסות. גיוס התקציבים יתבצע רק לאחר השלמת הכנת תיק התיעוד והפרוגרמה. אנו מאמינים שיהיה קל יותר לגייס תמיכות לאחר שתורמים יווכחו שלא מדובר בחזון רעיוני בלבד, אלא שבידנו תכנית מפורטת ואנו נמצאים בעיצומן של העבודות.
ה. אם נגיע להסכמה, בכוונתנו להתחיל ללא דיחוי בביצוע עבודות שימור ראשוניות, חיזוקים הנדסיים למבנה, עבודות לחישוף ולפינוי שפכים מתחומי המבנה, גידור המבנה וטיפול בדלתות ובחלונות באופן שיאפשר בקרה מלאה על הכניסה והשהייה במבנה. יודגש שעבודות שימור אינן מחייבות היתר בניה ולפיכך ניתן להתחיל בביצוע עבודות אלה במקביל להליך התכנון.
ו. במקביל, נתחיל מידית בביצוע תכנון מפורט. משימת התכנון עשויה להימשך למעלה משנה והיא כוללת הן תכנון שימור ושחזור, הן תוספות בניה הנדרשות לצרכי תפעול המבנה וכמובן תכנון הפיתוח הסביבתי, תכנית חשמל, תכנית תשתיות מים וביוב, תקשורת ורשת. נוסף על כל אלה נפעל להכין אוצרות ותכנית הפעלה למרכז המבקרים.
ז. בשנה השנייה, לאחר חתימה על הסכם, אנו מתכוונים להשקיע את כל הסכום שהתחייבנו לגביו ולהביא את המבנה בתום שנתיים למצב בו הוא ראוי לקליטת קהל, גם אם עדיין לא עלה בידנו להשלים את פיתוחו ואת התצוגה המוזיאונית של המרכז, בהתאם לתכניות. נפעל להשלים את כל עבודת הפיתוח תוך 3 שנים ולמקד את עיקר תשומת הלב בשיווק המרכז ובפיתוח תכניות פעילות בתחומו.
ח. על מנת שנוכל להחזיר את ההשקעה, אותה העמותה מתכוונת להעמיד לטובת המבנה, אנו מבקשים זיכיון להפעלה למשך 20 שנה, הכולל בתוכו גם זכות בלעדית ליזמות עסקית הקשורה ישירות לפעילות המרכז, כגון: מכירת מזון ומשקאות, מכירת מזכרות, מכירת מוצרים הקשורים בתעשייה המשוחזרת במרכז, הצגת תערוכות ופעילויות תרבותיות אחרות.
ט. בפגישה איתך, הובהר לנו שבידך מסמכים היסטוריים הקשורים למשפחת חסונה ולנכסיה. מאחר שאיש שימור מטעמנו, אדריכל אמיר שחאדה, עוסק בתיעוד היסטורי של המבנה ושל משפחת חסונה, אנו פונים אליך בזאת ומבקשים באמצעותך לפעול להסיר את החיסיון ולאפשר לנו נגישות למידע לטובת תיק התיעוד.
י. בית הבד של חסונה הינו מבנה אשר עומד שומם ומוזנח מזה למעלה מ-70 שנה. זהו מבנה ייחודי מעין כמותו בארץ. סיפורה של משפחת חסונה הינו סיפור מרתק אשר ראוי שיוצג לציבור הרחב. אנו משוכנעים שאם הגורמים הנוגעים בדבר יגלו חזון ומעוף וישתפו פעולה עם המיזם שלנו, נוכל להעמיד מרכז מבקרים מפואר שימשוך אליו תיירים רבים, בהם תלמידי מערכת החינוך, ישראלים מבוגרים ותיירים מחו”ל. לאחר שנות הזיכיון המבוקש על ידנו, יוכלו יורשי בעלי הנכס ליהנות מהרווחים שישיאו המיזמים העסקיים אותם נפתח סביב המבנה.
ב-24 בפברואר 2020, נפגשנו שנית עם עו”ד ר’ במשרדו. בפגישה התבקשנו להכין עבור בית המשפט מסמכים שיהיה בהם להעיד על רצינות הכוונות שלנו לגבי הנכס. הבהרנו שבימים אלה אנו עמלים על הכנת סקר שימור של המבנה, סקר הנדסי למבנה ופרוגרמה לפיתוח המבנה, וסוכם שמסמכים אלה ישרתו את המטרה, אם הם יוצגו לבית המשפט. עוה”ד הבהיר לנו, שאם בית המשפט יאשר את התכנית שלנו, אזי האפוטרופוס על נכסי הנפקדים יאשר את הקצאת חלקה של המדינה בנכס ללא עיכוב.
על הפרוגרמה5 האמורה עבד צוות נרחב במשך חודשים. ביקרנו בשורה של אתרים בהם ניתן לצפות תהליכי ייצור מסורתיים, דומים לאלה שפעלו במפעל השמנים של חסונה בלוד. נפגשנו עם מנהלי האתרים ובחנו לעומק את המודלים השונים לניהול אתרים כאלה. ירדנו עד לרמת הפרטים הקטנים יותר בבחינת צרכי הניהול של האתר. כך, למשל, למדנו שאתרים דומים מתבססים על קליטת כיתות בית ספר, ולכן אתר שאין בו תאי שירותים רבים, בעיקר עבור בנות, גורם לקבוצת תלמידים שמגיעה לביקור לבזבז זמן רב מאוד עד שאחרון התלמידים מסיים את הביקור בשירותים, אז ניתן להתחיל בהדרכה.
לצורך הכנת הפרוגרמה ראיינו מומחים רבים, בהם צוות נבחר שהתגבש סביב רן חדוותי, איש קיבוץ עין שמר ומעמודי התווך של המועצה לשימור אתרים. צוותו של רן התמחה בפירוק, בשיקום ובהפעלה של מנועי דיזל, בני כמאה שנים, של מכונות עתיקות בהן בתי בד, מטחנות קמח או שומשום, משאבות מים, מנופים ועוד. צוות עובדים שלנו עבד במבנה במשך כחודש וניקה אותו מפסולת ומשפכים, על מנת שהמומחים יוכלו לבחון לפרטים את מצב ההשתמרות של המכלולים התעשייתיים, ויוכלו להגדיר בהתאם למצבם את הצרכים לשיקום המיכון במבנה. בהזדמנות זו למדנו שמנועי הדיזל הכבדים, אשר כמותם מצוי אחד גם במפעל השמנים של חסונה, ניתנים לשיקום ולהפעלה, אך הם גורמים רעש כבד, זיהום אוויר ותקלות חוזרות ונשנות. לפיכך קיבלנו המלצה להסב את המנוע לחשמל, מבלי לפגוע כלל במראה שלו, וכך נוכל להפעיל את מכלולי הייצור בסביבה שקטה ונקייה.
פעולות הניקיון סייעו למהנדסת השימור להכין סקר הנדסי של המבנה. ממצאי הסקר העלו שיש פוטנציאל שימורי משמעותי למבנה, אבל חלקים בו נמצאים במצב הזנחה קשה וכל חורף שחולף, ללא התערבות של משמרים, מגביר את הנזקים למבנה, וכפועל יוצא מכך יגרום לעלויות שיקום גבוהות יותר.
לצורך הפרוגרמה הכנו ניתוח מפורט של עלויות השיקום של המבנה וכן ביצענו ניתוח מפורט של עלויות ההפעלה של המבנה לצד ההכנסות הצפויות מההפעלה. במסמך הפרוגרמה הצגנו דרכי גישה למבנה וכן תרשים זרימה של המבקרים בתוך המבנה. ניתחנו בהרחבה את החוזקות, החולשות, הסיכויים והאיומים (SWOT) של המיזם. את הניתוח ביצענו על פי גישתו של ווצ’ריץ’ (1982) אשר בוחן את השפעות הגומלין של כל ארבעת המרכיבים לעיל, האחד על השני. הפרוגרמה הודפסה ונכרכה בפורמט מהודר.
ב-4 במרץ 2020 שלחנו לעורך הדין ספר אב כרס, שכלל שלושה מסמכים מפורטים, עליהם עמל צוות תכנון, שכלל את ד”ר איתן אילון, אדריכל גיורא סולר, אדריכל אמיר שחאדה, הכלכלן דיויד מינגלגרין וכותב שורות אלה [אלון שביט]. לספר צירפנו את המכתב הבא:
הנדון: פרוגרמה ותיק תיעוד לשימור, שחזור והפעלת מפעל השמנים של חסונה בלוד
שלום רב,
מוגשת לך בזאת פרוגרמה לפיתוח מפעל השמנים, תיק תיעוד שימורי ותיק תיעוד הנדסי. נבקשך להעביר את החומר המצורף לבית המשפט במטרה להבהיר עד כמה כוונותינו רציניות באשר לפיתוח ולהפעלת המבנה.
המסמכים המוגשים כאן הוכנו על ידי בכירי אנשי המקצוע בתחום בארץ. בכוונתנו לבצע את המיזם בסטנדרטים הגבוהים ביותר, אם נגיע להסכמה עם בעלי הנכס.
כפי שהבהרנו, אנחנו מתחייבים כבר בשלב הזה להעמיד 3.5 מיליון ₪, אשר נמצאים בידנו, לטובת המיזם. כעמותה מובילה בתחומה בארץ וכגוף המוכר לתרומות, אנחנו משוכנעים שנשכיל לגייס תקציב משמעותי נוסף בכדי לבצע את המלאכה במלואה.
נשמח להציג בפני בעלי הנכס וכל הנוגעים בדבר כל מידע באשר לתכניות שלנו.
כפי שהבהרנו, חלק משמעותי מהתקציב אותו אנו מיעדים למיזם ניתן לנו על ידי תורם. אך התורם הבהיר שאם לא נגיע לידי הסכמות בנוגע לקבלת זיכיון לשיקום ולהפעלת המבנה, הוא ידרוש מאתנו להפנות את התרומה למיזם אחר, בר ביצוע.
נודה לך על סיוע בזירוז ההליכים לחתימה על הסכם.
חלפו חודשים אחדים ולא זכינו לשמוע על התקדמות ההליך. ב-5.6.20 יצרנו קשר עם עו”ד ר’, לאחר פניות חוזרות ונשנות שלא נענו. עורך הדין הסביר שהתהליך נתקע בתחילה בגלל הקורונה ולאחר מכן – בגלל פטירתה של פטמה, אלמנתו של יעקב חסונה. האחרונה הותירה אחריה צוואה שהפתיעה חלק מהיורשים. עו”ד ר’ המליץ שנכין הסכם עם נציגי המשפחה ונשלח לו טיוטה לאישור. הוא הבהיר שלא יוכל להחתים את פלג המשפחה המיוצג על ידו עד שיוסדר המעמד של הירושה של פטמה. אבל הוא התחייב לשלוח לנו במייל אישור עקרוני לנוסח ההסכם, שעל בסיסו נזמן את הפלג של בני מוסא חסונה לחתימה. עם נציגי בני מוסא חסונה שוחחנו פעמים אחדות. הם הביעו תמיכה במיזם שלנו, לאחר שקיבלו מאיתנו את הפרטים והבהירו שכל נוסח משפטי שיתקבל על ידי עוה”ד ר’, יאושר גם על ידם.
מיד עם קבלת ההבהרה, פנה היועץ המשפטי של מי”ל לעו”ד ר’ בבקשה לקבל ממנו את המסכמים של הנכס, על מנת שניתן יהיה לערוך נוסח הסכם על בסיסם. חלף כמעט חודש, וב-1 ביולי 2020, עו”ד ר’ שלח את מסמכי הנכס ליועץ המשפטי של מי”ל. שעתיים לאחר שהמסמכים התקבלו פנה אלינו היועץ המשפטי והבהיר לנו שבעקבות תמ”ל 1064 (תכנית מיוחדת למגורים), שפורסמה וקיבלה תוקף, המבנה לא נמצא יותר בבעלות משפחת חסונה והוא מיועד להפקעה בידי העירייה. במשך כמעט שנה ניהלנו מו”מ עם משפחת חסונה על פיתוח המבנה והם כלל לא היו מודעים שממש בתקופה זו פעלה העירייה לקדם תכנית אשר מפקיעה מידם את המבנה.
לאחר היוועצות, הבנו שהכתובת שלנו היא עיריית לוד, וליתר דיוק – החברה הכלכלית לוד, אשר קידמה את הטיפול בתמ”ל והיא זו שמטפלת בנכסי העירייה בתחום העיר העתיקה. בחודש אוגוסט 2020 פנינו לחברה הכלכלית. הצגנו בקצרה את המיזם וביקשנו לברר אם הם יכולים לקדם את היוזמה. נענינו בחיוב, ולאחר דחיות אחדות נקבעה פגישה לסוף חודש אוקטובר.
במקביל לפנייה לעיריית לוד, פנינו למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, אשר שותפה מזה שנים בניהול הכנס השנתי שאנו עורכים בעיר לוד ובפרסום כתב העת בו מתפרסמת סקירה זו. המועצה עוסקת בשימור המורשת של העת החדשה, והיה ברור לנו ששיתוף פעולה עמה יוכל לחזק מאוד את סיכויי ההצלחה של המיזם.
ב-19.10.2020 התקיימה פגישה עם מנכ”ל המועצה ועם מ”מ מנהלת מחוז המרכז במועצה. בפגישה הצגנו את המיזם לפרטים ומנכ”ל המועצה הבהיר שהמועצה תהיה שותפה במיזם.
ב-28.10.2020 התקיימה פגישה בחברה הכלכלית. הצגנו למנכ”ל החברה ולסמנכ”לית את המיזם, ואף הנחנו על שולחנם את הפרוגרמה. מנכ”ל החברה הכלכלית הבהיר שהוא שמח מאוד על היוזמה ומשוכנע שנוכל לקיים אותה בסטנדרטים גבוהים ביותר.
בפגישה הבהרנו, שאחד העקרונות המשמעותיים עבורנו הוא קבלת זיכיון להפעלה למשך 20 שנה. נימקנו את הצורך בתקופה ממושכת כל כך בסיבות להלן:
א. משך הפיתוח של אתר כזה, כולל התכנון, השיקום של המבנה והמכלולים התעשייתיים שבתוכו, והקמת המיצגים, צפוי להיות לפחות שלוש שנים.
ב. גם לאחר שלוש השנים הללו, נדרשות שנים אחדות לשיווק המיזם ולהגעה לאיזון בתקציב ההפעלה שלו.
ג. הסיכוי שלנו לשכנע תורמים לסייע במימון העלויות הגבוהות, הנדרשות לפיתוח האתר, מבוסס על ההנחה שלפחות בעשור השני לזיכיון על האתר יהיה בידינו להשיא רווח תפעולי ולהחזיר חלק מההשקעה בפיתוח האתר.
מנכ”ל החברה הכלכלית אישר ללא סייג את הבקשה לזיכיון למשך 20 שנה. הוא הדגיש שבהסכם עתידי שייחתם, העירייה תדרוש תנאי סף, לפיהם אנחנו מחויבים להנגיש את המבנה לציבור הרחב, לקיים בו פעילות הדרכה ולתחזק אותו בסטנדרטים נאותים לאורך כל תקופת הזיכיון. הוא אף הביע את עמדתו האישית, לפיה מוסד כזה צריך לעבוד בשבתות ובחגים, מכיוון שאין כמעט אוכלוסייה יהודית בסביבתו ואין בהפעלתו פגיעה בציבור.
הבהרנו שאנחנו לא מצפים מהעירייה לסבסד את המבנה אבל אנחנו כן מצפים לטפל במעטפת של המבנה בכל הקשור בפיתוח עירוני של דרכי גישה, חניות, פיתוח נוי ושיקום פיסי של הבתים הסמוכים אשר נמצאים במצב קשה מאוד. המנכ”ל הבהיר שהעירייה מחויבת לכך ויש לה מקורות לביצוע המשימות הללו מתוך תקציבי הפיתוח של יחידות המגורים שבתמ”ל. בנוסף, הוא הבהיר שהחברה תסייע לנו בהליכים בירוקרטיים ככל שיידרשו (לדוגמה קבלת היתרים). עד כאן הדברים נשמעו נהדר, אך במקומותינו אי אפשר שהכל יהיה מושלם. היכן הבעיה?
מנכ”ל החברה הכלכלית הבהיר שיש סכסוך משפטי בין משפחת חסונה לבין העירייה. להבנתו, הדרך הנכונה להעביר לרשותנו את המבנה צריכה להיות באמצעות הקצאה , אבל כל עוד הסוגיה של הפקעת המבנה לא חלוטה, לא ניתן בכלל לכנס את ועדת ההקצאות. כל התחייבות של העירייה להקצאה עתידית, תהיה בבחינת ביטול בפועל של סמכות הוועדה.
הוסכם על ידי הצדדים, שיש אינטרס משותף שניכנס למלאכת פיתוח המבנה כמה שיותר מהר. מצד שני, הבהרנו שבכוונתנו להשקיע במבנה מאות אלפי ₪ כבר בחודשים הראשונים לעבודה ולא נעשה זאת בלי התחייבות מוצקה, שתעגן את הזכויות שלנו לאורך זמן.
מנכ”ל החברה הכלכלית הציע שהיועצים המשפטיים של החברה ינסו לגבש נוסח משפטי, ש”ידלג” מעל המכשולים שתוארו לעיל ויאפשר לנו להבטיח את החזקה במבנה ולהתחיל בביצוע. סוכם שהם ינסחו טיוטה ויעבירו אותה לעיון היועצים המשפטיים של המועצה לשימור אתרי מורשת ושל מי”ל.
דברים אלה נכתבים בשלהי חודש אפריל 2021, כמעט חצי שנה מאז שהתקיימה הפגישה. עד כה לא נמצאה נוסחה משפטית שתאפשר לנו לקבל לידינו את המבנה ולהתחיל בשיקומו.
הערות שוליים:
1) חלוקת הנכס ל-64 חלקים נועדה להקל את פרטי החלוקה ליורשים השונים, אשר החזיקו חלקים קטנים מהנכס.
2) בית המשפט פסק בשנת 2007 את הרכב הבעלות על הנכס על בסיס שיחות ממושכות בין נציגי הבעלים, בהם המדינה.
3) מוסא ויעקוב היו בניו של עבד אל-חמיד חסונה. שניהם לא חיים ויורשיהם מחזיקים בחלקם בנכס.
4) סקירה זו לא נועדה לעסוק באנשים אלא בתהליכים, ולכן בחרנו שלא לציין פרטים של מרבית הנפשות הפועלות.
5) לעיון במהדורה מעודכנת של הפרוגרמה מחודש אוגוסט 2020 ראו https://www.ancientlod.com/press
