הישגים

הגישה הקהילתית אותה הנחיל מכון ישראלי לארכיאולוגיה במיזם בלוד הביאה לשיתוף כל מעגלי הציבור. לראשונה הובהר לעוסקים בדבר שמורשתה של לוד היא קודם לכל מורשת אוניברסאלית, אך היא מייצגת גם מורשת יהודית, נוצרית ומוסלמית הכוללת פרקים מפוארים בתולדות הדתות השונות.

במהלך 10 שנות פעילות בעיר לוד נחשפו למעלה מ-7,000 מבני העיר לוד, לתכניות חינוכיות שנתיות אשר חשפו בפניהם את המורשת המפוארת של עירם וחזקו בקרבם את האמון בפוטנציאל של עירם לעתיד. דור שלם של צעירים היה מעורב בביצוע החפירות הארכיאולוגיות בעיר.

הפתרונות שהוצעו בעבר לשיקום העיר לוד דנו בתוספת יחידות דיור, בשיקום תשתיות, בהרחבת אזורי תעשייה ומסחר ובפיתוח תחבורה. פתרונות אלה ישפרו אולי את מצבה של העיר אך יותירו אותה כעיר שדה מן השורה. כיום ברור לכולם שפיתוח העיר העתיקה בלוד יחולל מפנה בתדמיתה של העיר וישמש מנוף חברתי-כלכלי לשיקומה.

כל התכניות שהוכנו על ידי משרדי הממשלה, עד לשנת 2010 מחקו לחלוטין את העיר העתיקה וכיוונו להקים במרחביה שיכונים מודרניים למגורים. כיום ברור לכולם שמרחב העיר העתיקה חייב להפוך למוקד תיירותי המציג את המורשת של לוד.

הפרויקט הארכיאולוגי הקהילתי בלוד הביא לראשונה למודעות הצבור הרחב, העולם האקדמאי, פרנסי העיר והגורמים הממלכתיים את מקומה המרכזי של המורשת ההיסטורית של העיר לוד.

חאן אל-חילו, מסבנת אל-פאר, בית הקשתות, סביל סובייח ובית הבד של חסונה עמדו מאז 1948 נטושים ופרוצים והייתה סכנה ממשית לשרידותם. מכון ישראלי לארכיאולוגיה גייס משאבים ממשרד התיירות ומתורמים ופעל לשימור המבנים החשובים ולחשיפתם לטובת הציבור.

מכון ישראלי לארכיאולוגיה יזם עבודות שימור על מנת למנוע הרס של המבנה. במסגרת עבודות אלו נוקו שפכים, התמוטטויות ולכלוך מכל חלקי המבנה, מספר קשתות וקמרונות יוצבו ושוחזרו, וחלק מהקמרונות נתמכו על ידי תומכות פלדה. העבודות בוצעו על ידי אנשי מקצוע יחד עם מתנדבים מהעיר ומהסביבה ובשיתוף פעולה עם עיריית לוד ובסיוע תקציבי של החברה הממשלתית לתיירות.

כ-10 טונות של אשפה הוצאו מבית הקשתות בסיוע מתנדבים מהעיר, פרצות בבניין ובתקרתו נאטמו והבניין נסגר על מנת למנוע נזק נוסף. צוות מכון ישראלי לארכיאולוגיה הכין בשיתוף עם עמותת ג’ינדאס תכנית לפיתוח המבנה כמרכז צעירים ויזמות לעיר לוד.

סביל סובייח שופץ באופן מלא על ידי מכון ישראלי לארכיאולוגיה בתרומת קרן בץ וכיום הוא מפאר את רחוב החשמונאים בעיר.

מבנה זה נוקה מלכלוך ושפכים, ביוזמתו של מכון ישראלי לארכיאולוגיה חלקים רעועים בו יוצבו ופרצות נסתמו, כל זאת על מנת למנוע המשך הנזקים שכבר נגרמו ולאפשר שיפוץ ושימור בעתיד. מכון ישראלי לארכיאולוגיה גיבש תכנית להפעלת המבנה כמוזיאון למלאכות המסורתיות של ארץ ישראל.

חאן חילו היה מוזנח עשרות שנים, דבר שגרם להתמוטטויות במבנה, החאן שימש כאתר אשפה ועצים שצמחו בו פרא הסבו נזק רב למבנה. מכון ישראלי לארכיאולוגיה פעל לתיעוד המבנה, לניקיון המבנה וסביבתו, לייצובו של המבנה ולאיטום גגות המבנה. הותקנה דלת עץ בפתח הראשי של החאן, סורגים בחלונות הסובבים אותו וגדר היקפית, שאפשרה לראשונה לשלוט בכניסה למקום. מכון ישראלי לארכיאולוגיה הכין תכניות לשימור ושחזור החאן לצורך הפעלתו כמרכז למורשת הרב-תרבותית של העיר לוד. העבודות בחאן בוצעו בשיתוף פעולה עם עיריית לוד, בסיוע החברה הממשלתית לתיירות.