במהלך שנת 2020, בצל מגפת הקורונה ואיסור כניסת תיירים וחופרים לארץ מחו”ל, לא התקיימה עונת חפירות כסדרה. הצוות המקומי ומתנדבים בודדים מהאזור מנו סה”כ כתריסר משתתפים, והתרכזו בשטח חפירה בודד בנקרופוליס אוכף סוסיתא בו נערכה חפירה במשך 20 ימים. פעילות השימור התקיימה כסדרה כאשר יאנה ויטקלוב, מרשות העתיקות, ניהלה פעולות שימור בסיוע משתתפים אחדים במהלך כל העונה בשטח ‘הכנסייה השרופה’ שנחפרה בשנה שעברה ובשטח החדש באוכף.
נקרופוליס האוכף צמוד לחניה המודרנית בכניסה לסוסיתא ומכאן הקל לוגיסטית על החפירה בכוח-אדם כה מצומצם. בשנים האחרונות, בין העונות המרכזיות, נערכה חפירה במשך ימים בודדים בשני מָאוּזוֹלִיאָה (ביוונית -צורת הריבוי של מאוזוליאום) צמודים; ‘מאוזוליאום האריה’ שחפירתו הסתיימה בשנת 2019 ו’מאוזוליאום הפרחים’ שחפירתו החלה בשנת 2020.
מאוזוליאום הפרחים
המבנה נמצא בצמוד וצפונית לקיר המתחם של מאוזוליאום האריה. מסגרת הבזלת של ארבעת קירותיו נחשפה והתברר כי המונומנט שרד באופן מאכזב ביותר. מידותיו, 5.5×5.4 מ’, ועשרות מפריטיו האדריכליים נתגלו במילויים ובמורד ממזרח. המבנה וכלל הפריטים כולם, עשויים בזלת במלאכת עיבוד משובחת. למעשה, איכות העיצוב היא הטובה ביותר בבזלת המוכרת לנו במרחב. הפריטים השונים מאפשרים לשחזר כמעט את מלוא חלקיו של המבנה בעל שלוש הקומות. נדמה, כי המאוזוליאום דמה בעיצובו למונומנט ‘יד אבשלום’ בנחל קדרון בירושלים, אך היה קטן ממנו וכמובן בנוי ולא חצוב.
ממערב למבנה נחשף סרקופג באתרו העשוי מאבן נארי מקומית. צדו הפונה לדרך הראשית מעוטר בשני ראשי אריות האוחזים בפיהם טבעת אליהן נכרך זר.
אין בידנו עדיין אפשרות לתארך את מאוזוליאום הפרחים באופן מדויק ונוכל להציע לפי שעה את שלהי המאה הא’–מאה ב’ לספירה כזמן הקמתו וקריסתו ברעש האדמה בשנת 363 לספירה.
סדרת מסדי קבורה בנקרופוליס האוכף
סדרת מבנים דמויי מגדל זוהתה כבר לפני כעשור לאורך צדה המערבי של הדרך לאורך האוכף, בשטח נקרופוליס האוכף, אך זו נחשפה לראשונה העונה. המבנים התבררו כתריסר מסדים גדולים שנבנו במרווחים של כמטר האחד מן השני. מידותיהם כ 5.5×5 מ’ וגובהם המקורי ודאי התנשא לכדי כ־4 מ’.
המסדים נבנו בבנייה יבשה ומלאה מאבני גזית גדולות הנושאות סיתות שוליים וזיז במרכזן. המסדים שימשו לשם הצבת סרקופגים על גגם השטוח וודאי נבנו ונמכרו ביוזמת הפוליס לעשירי העיר שיכלו להרשות לעצמם רכישת מונומנט קבורה משפחתי לצד הדרך הראשית. מסדי קבורה, המיועדים לשאת מספר סרקופגים, נדירים בעולם הרומי. דומים להם קיימים בהִיֶרָפּוֹלִיס אשר באסיה הקטנה (המכונה כיום פָּמוּקָלֶה), בצפון אפריקה ומעט בסוריה. אולם, סדרה מתוכננת היטב מעין זו היא היחידה הידועה עד כה בעולם הרומי.
מערכת פירים ותעלה שנחצבו מתחת למסדי הקבורה נושאת בתחתיתה צינור חרס שחוזק במלט ובאבני סגירה בכדי לשאת את לחץ המים. מערכת מים זו, לעיר סוסיתא, מתוארכת לשלהי התקופה ההלניסטית. עם יציאתה משימוש והחלפתה במערכת צינור האבן המפורסם בעל חוליות הבזלת, לא נזקקו עוד לשטח זה ובנו מעליו את מסדי הקבורה. מטר ממזרח למסדי הקבורה נתגלתה התעלה החצובה שקלטה בעבר את מאות חוליות הבזלת של צינור הלחץ. כפי שנחשד בעבר, החוליות נלקחו לשימוש משני בתקופה האומיית, ורק שרידי החוליות נותרו סביב התעלה. הרושם הוא שמסדי הקבורה ומערכת הלחץ מבוססת חוליות הבזלת נבנו כמפעל בנייה אחד תוך הגדרת השטח כציבורי ושמירה עליו מפני בנייה פרטית כלשהי. הבנייה התרחשה סביב ראשית המאה הא’ לספירה.
*הצילומים באדיבות משלחת החפירות בסוסיתא ©
