בין התאריכים 7–14 בדצמבר 2025 קיימנו סמינר לימודי באי מלטה אשר התמקד בתופעת המקדשים המגליתיים. הסמינר הודרך על ידי הארכיאולוג ד”ר מיכאל פרייקמן מהאוניברסיטה העברית, מומחה לתופעת המקדשים המגליתיים – מבנים פולחניים שנבנו מאבנים עצומות (מיוונית: מגה = גדול, ליתוס = אבן). בין מחקריו של פרייקמן בולט מחקרו פורץ הדרך אודות האתר החידתי רוג’ום אל הירי (גילגל רפאים) ברמת הגולן.
הסמינר נפתח במערת עָר דַאלָם (Għar Dalam, במלטזית “מערת החושך”), אחד מהאתרים הקדומים ביותר במלטה, בו התגלו אלפי עצמות בעלי חיים שחלקם נכחדו מהאי כמו פילים ננסיים והיפופוטמים. בנוסף, במערה התגלו עדויות לפעילות אנושית כבר באלף השמיני לפני הספירה. עסקנו בשאלה מדוע תושבי האי הקדומים נכנסו למערה והאם היו לכך סיבות הקשורות באמונה ובפולחן.
משם המשיכה הקבוצה אל המקדשים המגליתיים חג’ר־אים (Hagar Qim) ומנאיידרה (Mnajdra) שנוסדו באלף הרביעי לפני הספירה, שנים רבות לפני הפירמידות במצרים או סטונהנג’ באנגליה. במהלך הביקור דנו במשמעות מיקומם של המקדשים, הצופים אל הים התיכון, ובתוכנית האדריכלית שלהם, הכוללת אולמות אליפטיים ומעברים צרים ביניהם. למדנו על התופעה האסטרונומית המתרחשת במקדש מנאיידרה פעמיים בשנה, בימי השוויון האביבי והסתווי. במסגרת תופעה זו חודרות קרני השמש מפתח המקדש אל הציר המרכזי שלו, הישר אל הנקודה הקדושה ביותר.
אחד משיאי הסמינר היה הביקור בהיפוגאום של חל־ספליני (Ħal Saflieni Hypogeum) – מבנה תת־קרקעי עצום וייחודי, שהוכרז על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמי. על מנת לשמור על ההיפוגאום, הביקור בו מוגבל לקבוצות בנות עשרה אנשים בלבד ודורש תיאום של חודשים רבים מראש. ההיפוגאום הוא מבנה החצוב כולו בסלע, המשתרע על שטח של כ־500 מ”ר. האתר שימש לקבורה, אך ככל הנראה גם לפולחן המתים, ולכן הוא מזכיר במאפייניו את האדריכלות של המקדשים שמעל פני האדמה. אחד החללים באתר מכונה “חדר האורקל”, ובו אקוסטיקה ייחודית, שככל הנראה סייעה לעריכת טקסים מוזיקליים שונים מתחת לפני האדמה.
הביקור בהיפוגאום לא היה שלם ללא הביקור במקדש טרשין (Tarxien Temple) הסמוך לו. ככל הנראה התקיים קשר בין שני האתרים, וייתכן שהטקסים שנערכו בהם היו בזיקה זה לזה ואף עסקו במחזוריות של חיים ומוות.
מאחר שבתקופה הנאוליתית טרם התפתח כתב באי מלטה, לא נשתמרו עדויות היסטוריות היכולות לסייע לנו במתן מענה לשאלות רבות הנוגעות לתרבותם החידתית של תושבי האי שבנו את המקדשים העצומים. חידתיים אף יותר הם אתרי ‘חריצי המרכבות‘ (Cart Ruts), אשר באחד מהם ביקרה הקבוצה. מדובר בחריצים ישרים, חצובים באורך של עשרות מטרים, המקבילים זה לזה ונמשכים בכיוונים משתנים. עד היום לא ברור כיצד, מתי ובעיקר מדוע נחצבו חריצים אלו, ורבות השאלות שנותרו ללא מענה באשר לתופעה זו.
בהמשך הסמינר הפליגה הקבוצה לאי גוזו (Gozo), ושם ביקרה במקדש ג’גנטיה (Ġgantija). פירוש שם המקדש במלטזית הוא ‘מקום הענקים’, והכוונה כמובן לאבנים העצומות (המגליתיות) שמהן הוא נבנה.
בדומה למקדשים הנאוליתיים האחרים שבהם ביקרנו, גם התוכנית האדריכלית של מקדש ג’גנטיה מורכבת מחללים אליפטיים, המחוברים ביניהם באמצעות מעברים צרים. יש המציעים כי צורה זו מזכירה את פסלי אלת הפריון המפורסמים שהתגלו באתרים רבים באי מלטה. אלוהות זו, שככל הנראה הייתה דמות מרכזית בפולחן הנאוליתי המלטזי, מוצגת כאישה גדולת ממדים ולעתים מכונה ‘ונוס’.
בקרבת מקדש ג’גנטיה מצוי מעגל האבנים של שארה (Xagħra Circle). זהו מבנה קבורה ופולחן תת־קרקעי, המזכיר את ההיפוגאום המפורסם של חל־ספליני שבו ביקרנו. אולם, בניגוד להיפוגאום של חל ספליני, החפירות הארכיאולוגיות במעגל שארה נמצאות עדיין בראשיתן, והאתר טרם נפתח לביקורי קהל. לכן, קיבלנו אישור מיוחד ממחלקת העתיקות של מלטה לבקר באתר, והתחלקנו לקבוצות קטנות על מנת לרדת מתחת לפני האדמה ולצפות בממצאי החפירות הארכיאולוגיות המתנהלות במקום.
לאורך כל הסמינר התארחה הקבוצה במלון המצוין Grand Hotel Excelsior, הממוקם בצמוד לחומות העיר העתיקה של וולטה (Valletta), בירת מלטה. מיקום זה היה אידיאלי עבור הקבוצה ליציאה מדי יום לסיורי כוכב, וכן לגלות את צפונותיה של וולטה העתיקה – בירתם של אבירי מסדר יוחנן הקדוש (‘ההוספיטלרים’). במהלך הסמינר ביקרה הקבוצה גם בערים מבוצרות נוספות מימי הביניים, ובהן בירגו, מדינה ורבאט, ודנה בשאלה מה היה הגורם שמשך כובשים כה רבים לאי מלטה, להשתלט על האי ולהטביע בו את חותמם.
