לאחרונה חזרו מטיילינו מסמינר מטייל בגאורגיה בהדרכתו של ד״ר זאב לוין.
חלק גדול מהסמינר התמקד בהרי הקווקז, שבעונה זו של השנה נצבעים בצבעי שלכת מרהיבים ופסגותיהם מכוסות בשלג. רכס הקווקז מפריד בין אסיה לאירופה ומתפרש בכיוון מזרח־מערב, בין הים הכספי לים השחור. במהלך הסמינר זכינו לראות שתיים מהפסגות הגבוהות ביותר בגאורגיה – הר שחארה (5,201 מ’) והר קזבק (5,054 מ’). יצאנו לסיורי הליכה קצרים, נהנינו מהנופים המרשימים ואף זכינו להתארח בכפרים המסורתיים למרגלות ההרים. באחד מהבתים אף למדנו מאם המשפחה להכין חינקאלי – כיסונים גאורגים מסורתיים.
במהלך הסמינר למדנו לעומק על התפתחות הכנסייה הגאורגית. לצד ארמניה ואלבניה הקווקזית, הייתה גאורגיה (אז ממלכת איבריה הקווקזית), אחת מהארצות הראשונות בעולם אשר קיבלו עליהן את הדת הנוצרית. הקדושה נינו נחשבת למפיצת הנצרות בגאורגיה, והיא זו שעודדה את המלך מיריאן השלישי בשנת 337 לספירה להמיר את דת ממלכת איבריה לנצרות. לזכרה של נינו הקדושה מתנוסס הצלב של נינו על פסגות ההרים בגאורגיה. מדובר בצלב עם קורה מקומרת שעליו תלויים שריגי גפן. ביקרנו בכנסיות הגאורגיות שבהן התרחשו אירועים היסטוריים חשובים בתהליך התפתחותה של הכנסייה הגאורגית, ראינו חתונה ססגונית ואף זכינו לשמוע שירת נזירים גאורגית מסורתית.
כמו כן, ביקרנו בכנסיות עתיקות, מצודות מימי הביניים, ערי מערות ובאתרים ארכיאולוגיים מרתקים. למדנו על ההיסטוריה של גאורגיה ובמיוחד התמקדנו בתקופת ימי הביניים הנחשבת לתור הזהב של גאורגיה. בתקופה זו אוחדו הנסיכויות השונות תחת משפחת האצולה ברגטיוני. בימיו של המלך דוד הבנאי לבית ברגטיוני, הביסו הגיאורגים את אויביהם המושבעים הסלג׳וקים שאיימו עליהם מדרום, ולאחר מכן הרחיבו את שטח ממלכתם עד לחופי הים הכספי. הגאורגים גאים במיוחד גם במלכה תמר לבית ברגטיוני שבימיה נכתב האפוס המפורסם ״עוטה עור הנמר״ על ידי המשורר הלאומי שותה רוסטוולי. עד היום ילדים וילדות בגאורגיה נקראים דוד ותמר על שמם של מלכיהם האהובים.
כישראלים, לא ניתן לטייל בגאורגיה בלי לכלול בתוכנית עיסוק במורשת המפוארת של יהדות גאורגיה. לכן במהלך הסמינר ביקרנו בבתי הכנסת העתיקים בכותאיסי ובטביליסי. שם, התרשמנו מהאדריכלות של בתי הכנסת ונפגשנו עם נציג מהקהילה. למדו כיצד הגיעו היהודים לקווקז, מאפייני היהדות הגאורגית ועל היחס הטוב ממנו נהנים היהודים במדינה. בתי כנסת בהם ביקרנו משרתים הן את הקהילה היהודית המקומית, תיירים מישראל וכן ישראלים יוצאי גאורגיה שבוחרים לחזור לעתים בימי כיפור ובפסח לערים בהן הם נולדו ולחגוג שם את חגיהם.
תצלומים באדיבות זאב לוין ומארק אפלבאום
