הרצאה שניה בקורס “בין חומות המנזר”

החל מראשית המאה הרביעית לסה”נ פרחה תנועת נזירות נוצרית בהרי הגרניט של דרום סיני. נזירות זו הושפעה מקדושת הר סיני ומהמסורות על פעילותם של ראשוני הנביאים, משה ואליהו, במקום. שני נביאים אלו היו היחידים שראו בחייהם את האלוהים, ובכך הם מקדימים את שליחותו של ישו. הנזירות בהרי דרום סיני הייתה השאור שבעיסה הנזירית, מודל לחיקוי לנזירים ומנזרים בכל העולם הביזנטי. נזירות זו הייתה מורכבת בעיקר מקבוצות קטנות של מתבודדים שעסקו בחקלאות, בעיקר בגידול ירקות ומטעי פירות נשירים בבקעות שבהרי הגרניט. הם סיפקו את צורכי קיומם בעצמם והיוו מודל לצניעות, להסתפקות במועט ולעבודה קשה, ששילבה בין תפילות ועבודת האל לעבודת האדמה. נזירים הגיעו לסיני מכל רחבי האימפריה הביזנטית ואף ממערב אירופה, ורובם שמרו אמונים לאמונה האורתודוכסית כפי שנתקבלה בוועידת כלקדון. הכנסייה שנבנתה על פסגת ההר היוותה מוקד משיכה לצליינים רבים שהגיעו למקום “הכי קרוב לאלוהים”.