חבל אֶפירוּס (Epirus), השוכן בצפון-מערב יוון, מאופיין בנוף הררי, ירוק ומיוער. נוף של עמקים צרים, גיאות עמוקים, אגמים ונהרות שוצפים. כמו בעת העתיקה, כך גם היום, אזור יפה נוף ופראי זה מיושב בדלילות ותיירים המציפים בהמוניהם את מרכז יוון ואת הפֶלופונֶסוס, אינם מרבים לבקר כאן.

מבט על מפת יוון מבהיר, שאזור אֶפירוּס אכן מנותק מיתר מחוזות יוון. רכס הרי פינדוס (Pindus Mountains) תוחם את אֶפירוּס במזרח, ומפריד בינו לבין תֶסַליַה (Thessaly) ומַקֶדוניַה (Macedonia). מצד צפון אזור אֶפירוּס גובל עם אַלבַּניה (Albania) ובמערב הוא נפתח אל הים האיוני (Ionian Sea) ואל האי קֶירְקירַה (Kerkyra/Corfu) הסמוך, ואילו בצד דרום אזור אֶפירוּס תחום על יד אֶיתוליַה (Aetolia) ואַקַרְנַניה (Acarnania).

בשלהי התקופה האַרכאַית (סוף המאה הו’ לפנה”ס) ובמרוצת התקופה הקלאַסית (המאה הה’ לפנה”ס) נחשב אזור אֶפירוּס כאזור ספר ותושביו, על אף העובדה שדברו ניב יווני-דורי, נחשבו לעתים כּבַּרְבַּרים. ההיסטוריון היווני, בן המאה הה’ לפנה”ס, תוּקידידֶס (Thucydides), אכן ראה בתושבי אֶפירוּס בַּרְבַּרים. כך גם כונו בני אֶפירוּס בכתביו של הגיאוגרף סטראַבּו (Strabo/Strabon) (63 לפנה”ס-24 לספירה), ואילו הנוסע היווני פאַוּסאַניַס (Pausanias), שחי במאה הב’ לספירה, ראה בהם יוונים לכל דבר. אולי אחת הסיבות להתיחסות זו אל תושבי אֶפירוּס כבּרבּרים נעוצה בעובדה, שבשונה מרוב תושבי יוון, שהתגוררו בערי מדינה (poleis), בני אֶפירוּס העדיפו לגור בכפרים ובישובים קטנים.