הרצאה שלישית בקורס “לוד דיוספוליס עיר האלוהים“

אחרי חורבן הבית השני, משנת 70 ועד 132 לספירה, הייתה לוד העיר היהודית למרכז רוחני גדול שהשפיע לדורות. תחילה הייתה שנייה למרכז ביבנה ולאחר מכן, בדור שלפני מרד בר כוכבא, התעלתה והפכה למרכז הרוחני העיקרי ביהודה ובארץ ישראל. תקופה זו הייתה שיא מבחינת מעמדה של לוד בחברה היהודית, ואליה לא חזרה עוד. במרד בר כוכבא (132–136) לא ידוע לפי שעה מה אירע ליהודי העיר, אך זמן לא רב לאחר המרד חזרה להיות יישוב גדול והמרכז הרוחני של יהודי הדרום. מעמד זה נשמר גם בהמשך ימי המשנה והתלמוד (שלהי התקופה הרומית וראשית הביזנטית, 136–400 לספירה). בכל התקופה הנדונה התפתחו בעיר חיי הכלכלה והחברה לצד חיי התרבות והרוח. מספר תושבי העיר גדל, ובסמוך לשנת 200 לספירה קיבלה לוד מעמד של פוליס, ואף טבעה מטבעות לזמן קצר. בהדרגה גדל מספר תושביה הלא יהודיים והיא הפכה לעיר מעורבת. במהלך המאה הרביעית התנצרו תושבי העיר הלא יהודיים בהדרגה וכך נראו פניה עד ראשית התקופה המוסלמית.