הרצאה ראשונה בקורס “בין חומות המנזר”

ההרצאה תעסוק במאפייניה של נזירות מדבר יהודה בתקופה הביזנטית ובתרבותה החומרית (מאות ד’ – ז’ לסה”נ). הנצרות, שראשיתה בארץ ישראל במאה ה־א’ לסה”נ, התבססה, הרחיבה את מעגליה והפכה במאה ה־ד’ לסה”נ לדת האימפריה הרומית. על אף הפורענויות שפקדו את המרחב, התקופה הביזנטית מתאפיינת בגידול דמוגרפי ובפריחה כלכלית ויישובית. בתקופה זו ארץ ישראל הפכה לארץ הקודש “Terra Sancta” – משאת נפשם של נוצרים מכל העולם, אשר עלו אליה לרגל, זיהו בה אתרים מקודשים וגייסו תרומות לפיתוחם. הדת הנוצרית הייתה דת המדינה והממסד, אך המשיכה לעודד מגמה נוצרית קדומה שהתאפיינה בפרישה מן החברה לשם הקדשת חיי הפרט לאלוהיו – בחיק הטבע ובמיוחד במדבר, תוך הסתפקות במועט. תופעת הנזירות, שהחלה במצרים והתפשטה במהירות בארץ ישראל, מהווה עד היום מרכיב חשוב בהוויה הנוצרית.