פסל ברונזה של זאוס או פוסידון, נמצא בשנת 1926, בתחתית הים בכף ארטמיסיון, בצפון האי אֶוּבּוֹיָה (Euboea), צפונית-מזרחית לאתונה.
460 לפנה”ס לערך
גובה 2,09 ס”מ, מרחק בין קצות הזרועות 210 ס”מ
מוצג במוזיאון הלאומי של יוון באתונה
הפסל: כנראה קאלאמיס, אחד משני הפסלים הבולטים במאה החמישית לפסה”נ
פסל ברונזה של אל אשר נמשה מתחתית הים. האל מושיט את זרועו השמאלית לפנים, כמעין כוונת אל המטרה, בעודו משליך בידו הימנית את הרעם או את הברק, אם נקבל את זיהויו עם זאוס או את קלשון שהיה כלי השק של פוסידון. האמן שיצר את הפסל שלט היטב בפרופורציות של גוף האדם והוא יצר פסל שממד הרוחב והגובה שלו זהים. האל ניצב על רגלו השמאלית ואילו רגלו הימנית מונחת על קצות אצבעותיה. גוף האל אתלטי, הוא פונה מעט הצדה. פניו של הפסל חתומות ואינן מסגירות רגש, הפה מכווץ ומבטא ריכוז ומאמץ, גם שרירי החזה מוצגים בצורכה סימטרית אשר אינה תואמת את תנועת הגוף של הדמות. יש הרואים בכך ביטוי לעקבות האומנות היוונית הארכאית. עיני הפסל לא שרדו ויש להניח ששובצו במקומן אבנים צבעוניות. שערו של האל עשוי תלתלים הגולשים על המצח. בשולי שערו שזורה צמה כפולה המזכירה זר ניצחון. פסל האל מבטא אצילות, עצמה וגבורה. מקובל לזהות את הפסל עם זאוס או עם פוסידון, אף שהזיהוי שנוי במחלוקת וסביר יותר שמדובר בזאוס. פסל הברונזה הוא אחת היצירות המקוריות השמורות המעטות משיאה של התקופה הקלאסית. יצירת אומנות זו בולטת בזכות הביטוי המושלם של התנועה והאנטומיה האנושית. אין ספק שהפֶסל נוצר על ידי פָסל גדול של התקופה הקלאסית המוקדמת, אף שזהותו לא וודאית. הפסל נחשב לדעת רבים לאחת הפסגות ביצירה האמנותית הקלאסית. הפסל מתאר את האל, אך הוא מבטא היטב את תחושת היוונים לאחר שזכו להכניע את הפרסים, כעם גאה, בוטח בכוחו ובצדק המאבק שלו.
הפסל קאלאמיס: כלל לא ברור אם אכן יש לייחס את הפסל לקאלאמיס, אך ראוי להציגו בשל היותו, לצד מְירוֹן, אחד משני הפסלים החשובים ביוון הקלאסית, במאה החמישית לפסה”נ. קאלאמיס נולד באתונה. אף שהוא מוזכר בכתובים לא ידוע בוודאות של פסלים או העתקי פסלים מעשה ידיו. לוּקיאנוס מספר על פסלו סוֹסאנדה (היא אפרודיטה מצילת הגברים), אשר גילם צניעות, חיוך קדוש ועמוק, פשטות וסדר יפה של הבגדים. לאור הטקסטים המתארים את יצירתו של קאלאמיס נראה שהוא המשיך מסורות ארכאיות מאוחרות תוך הקפדה על עידונן ושכלולן.
זֶאוּס אל השמים, הוא מטיל הרעם והברק, בכיר אלי אולימפוס ומלכם. זאוס הוא בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה. במיתולוגיה הרומית מכונה זאוס “יופיטר“.
אחיו הזכרים של זאוס חילקו ביניהם את השליטה על כדור הארץ: זאוס – אל השמים ומזג האוויר , פוסידון – אל הים ורעידות האדמה, האדס – אל השאול, המתים, ואוצרות האדמה.
זאוס נישא לאחותו הרה, הקנאית והנקמנית, הוא היה אביהן של מספר דמויות בולטות במיתולוגיה היוונית, בהן: אתנה, דיוניסוס, אפולו וארטמיס. הוא מתואר כישות יצרית מאוד: רודף נשים, חם מזג וחובב יין, מה שלעיתים סיבך אותו בצרות. תאוות הבשרים שלו הביאה אותו ללבוש צורות שונות כדי לפתות אלות, נימפות ובנות תמותה, למורת רוחה של הרה אשתו.
זאוס לא היה אל נקמן, ולא נהג לנטור טינה. בשל חשיבותו הרבה של זאוס בפנתיאון האלים היווני, הוקמו לכבודו מקדשים רבים ברחבי העולם היווני. הגדול מבין המקדשים היה מקדש זאוס האולימפי, אשר בנייתו החלה בתקופה הארכאית, במאה ה-6 לפסה”נ ונמשכה משך מאות שנים עד לתקופה הרומית. מקדשים מפורסמים נוספים היו באולימפיה ובאי דלוס.
