עונת הקציר עכשיו! שלח כסף כדי שנוכל לאחסן עבורך שעורה לפני הגעתך. לחם הבירה שהכנתי עבורכם התיישן. זה דחוף! כשאתה קורא את המכתב הזה, בוא תסתכל אל אשור, אלוהיך, ולב הבית שלך, ותן לי לראות אותך באופן אישי בזמן שאני עדיין בחיים! הסבל השתלט על תודעתנו.
אישה מביעה את חששותיה המוכרים לבעלה. מכתב זה נמצא, בין לוחות כתב יתדות רבות אחרות, בבית בעיר התחתית בקולטפה, כאנש העתיקה, במרכז אנטוליה. הוא נשלח בסביבות שנת 1,860 לפסה”נ על ידי תֶרֶם-קוֹבִּי, אישה אשורית המתגוררת בעיר העתיקה של אשור, שנמצאת כמאה ק”מ דרומית למוסול. היא הפנתה את המכתב לבעלה אִינָאיָה, שעזב את אשור לאנטוליה כדי לעסוק במסחר. כמו נשים רבות אחרות באשור, תרם-קובי מצאה את עצמה לבדה, מנהלת את משק ביתה, מגדלת את ילדיה, מטפלת בקשישים, טווה חוטים ואורגת בדים ומייצגת את בעלה בעיר.
באחד מבתי העיר העתיקה כאנש מצאו הארכיאולוגים יותר מאלף לוחות חרס עליהם טקסטים בכתב יתדות. מדובר בארכיון של סוחרים אשורים המייצג כמה דורות. המסמכים כוללים חוזים משפחתיים ומסחריים, מסמכים חוקיים או הודעות בנוגע לחשבונות מסחריים ומכתבים – בהם כאלה שנשלחו על ידי נשים באשור.
אינאיה קנה באשור בדיל מסוחרים עֵיְלָמִים וטקסטיל מבַּבְלִים ואז מכר את הסחורה בכָּאנֶש ובמקומות אחרים באנטוליה והתפרנס. בנוסף הוא סחר בלפיס לזולי ובקרנליאן שמקורם היה במזרח הרחוק, אולי באפגניסטן ובעמק האינדוס, ויחד עם טקסטיל שארגה אשתו, הוביל את הסחורה בשיירת החמורים שלו. כמו רבים מעמיתיו, הוא גר רוב השנה בכאנש, שהייתה כאלף קילומטר מאשתו וממשפחתו.
בזמן שבעלה נעדר, ניהלה תרם-קובי את משק הבית שלה, אשר מנה תריסר אנשים, בעיקר נשים – כולל עבדים – וילדים. מלבד משימותיה הרבות כעקרת בית, היא ייצרה טקסטיל שנועד להימכר באנטוליה, ובכך תרמה לסחר למרחקים ארוכים והרוויחה הכנסה. העומס שהונח על כתפיה לא היה קל, כפי שהסבירה אחת משכנותיה, לָמָאסִי, במכתב לבעלה:
אתה לא צריך לכעוס על שלא יכולתי לשלוח לך את הטקסטיל שביקשת. כשהילדה הקטנה שלנו גדלה הייתי צריכה להכין אריגים לכרכרה. יתר על כן, הכנתי כמה אריגים לבית ולילדים; זו הסיבה שלא הצלחתי לשלוח לך אריגים.
משק הבית של למאסי הצליח לייצר כ -25 אריגי צמר גדולים במידות של כ-4.5 × 4 מ ‘ מדי שנה, 20 מהם נמכרו על ידי בעלה פּוּשוּקֶן באנטוליה. לאחר שנוכו מסים וחומר גלם, ההכנסה הכוללת הסתכמה ב -3.5 או 4 מינות (שהם יחידות משקל) של כסף לשנה, התואמות למחיר של בית קטן באשור .
הנשים האשוריות היו מודעות לחלוטין לערך הטקסטיל שלהן בשוק האנטולי, והן היו קשוחות בעסקים. תרם-קובי דחקה באחיה אִימְדִי-אִילוּם למכור את הטקסטיל שלה במחיר הטוב ביותר: למי אחר חוץ ממני היית שולח רק מינה אחת 10 שקלים עבור שישה אריגי טקסטיל (כלומר 11 ו- 2/3 שקלים ליחידה)? שוב, קוּטָאלָנוּם מביאה לך שישה אריגים. אם אתה באמת אחי, אתה לא צריך לשלוח לי פחות מ-20 שקל לאריג!
בכסף שהרוויחו מהפקת הטקסטיל שלהם, נשים השקיעו בסחר למרחקים ארוכים ובשותפויות. הן מתוארות כמלוות מטילי כסף לגברים או לנשים. כסף שהושאל על ידי נשים היה בדרך כלל בכמות קטנה יותר מסכומים שהושאלו על ידי גברים. אָחָטוּם השאיל כסף לפחות ארבע פעמים לגברים אשוריים; ארבע ההלוואות, המתוארכות במשך תשע שנים, מסתכמות ב-1.46 קילו כסף. כמה נשים מתוארות בין בעלי סחורות שנשלחו לאנטוליה. כאשר נגרמו נזקים לסחורה בדרך, בעלי הסחורה נדרשו להכריז על שווי הסחורה שלהם בשבועה. בפסק דין נקבעו תנאי התצהיר: בקשר להפסדים, אם (הבעלים) הוא גבר, הוא ישבע בחרבו של האל אשור, אם (היא) אישה, (היא תישבע) בתוף האלה אישתר.
לצד גברים, השקיעו גם נשים זהב וכסף בחברת ‘מניות’ משותפת, והתקבולים שנגבו הופקדו בידי סוכן שסחר בהם והשיא לשותפים רווחים למשך מספר שנים. אָהָאחָה התלוננה בפני אחיה שהיא לא יכולה להחזיר את חלקה בשותפות בסך 5.85 קילו כסף: אתה אח שלי. אין לי אף אחד חוץ ממך. אל תקשיב להשמצות של אף אחד. שים לב לבקשה שלי עת הגיע הזמן להציל אותי מלחץ כלכלי ולהעביר אלי לפחות 4.5 קילו כסף, כדי שאף אחד לא יראה את יום החורבן שלי.
אף על פי שנשים היו עצמאיות כלכלית מבעליהם, הן שימשו באופן שגרתי כנציגי הבעלים לעמיתיהם למסחר ולרשויות של אשור.
בעליהם ייצגו גם את נשותיהם בעסקאות מסוימות באנטוליה. לנשים היה רכוש משלהן, בלתי תלוי בבעליהן, ואף יכלו להשאיל כסף עם ריבית לבני משפחתם הגברים. כמה נשים אשוריות נהנו מסטטוס חברתי חשוב והראו זאת בכך שבנו לעצמן בתים משובחים בהם שרתו עבדים רבים.
נשים אשוריות פעלו בתוך הבית ומחוצה לו. המכתבים שהפנו לבני משפחותיהם הגברים נגעו לפעילות עמיתים, חדשות על ביתן ועל ילדיהן וההתקדמות שלהן באריגה. מכתבים אלה כוללים לעיתים קרובות עצות מוסריות, הדוחקות בהם לפעול כג’נטלמנים ולנהל חיים צנועים יותר. על פי הטקסטים, האדון המושלם היה ישר בעסקים ובעל משפחה. הוא היה צריך לאהוב את קרוביו ואת חיי הבית יותר מרכוש, כפי שהדגישו תרם-קובי ואחותה לאחיהם: כאן באשור התייעצנו עם הנשים קוראות החלומות, עם הנשים המגישות מנחות ועם רוחות המתים, ותשובתן הייתה: “האל אשור ממשיך ומזהיר אותך: אתה כל כך אוהב כסף שאתה מתעב את החיים שלך!” אינך יכול לציית לרצונות של אשור כאן בעיר אשור? זה דחוף! לאחר שעיינת במכתב, בוא לכאן, פגוש את האל אשור פנים אל פנים והציל את חייך!
נשים היו צריכות להיות בנות זוג נאמנות, אכפתיות וטובות לגברים, כפי שהסביר סוחר שמחכה לארוסתו שתבוא להתחתן איתו: אנא, ביום שתשמע את המכתב שלי [נראה שהשימוש בפועל ‘שמע’ נבע מכך שהנמענת לא ידעה קרוא וכתוב, כך אולי גם השולח, והמכתב הוקרא על ידי בר-אוריין כל שהוא] שם, פני לאביך כדי שיסכים; צאי ובואי הנה עם עבדי. אני לבד. אין מי שישרת אותי ויערוך את שולחני.
מכתבי הנשים האשוריות ייחודיים בכך שלעתים הם משקפים את רגשות הכותבות, תופעה שכמעט אינה מתועדת במסופוטמיה. במכתב ששלחה לבעלה תרם-קובי, כשהיא מרגישה בודדה, מתפללת על חזרתו לאשור היא כותבת: “תן לי לראות אותך באופן אישי בזמן שאני עדיין חיה“, תוך ביטוי של ‘הצהרת אהבה’. התוכן העשיר של מכתבים אלה מעיד על כך שהאוריינות הייתה נפוצה בקהילה האשורית, ומכתבים רבים נכתבו על ידי שולחיהם בעצמם.
1 המאמר פורסם בכתב העת The Ancient Near East Today בחודש יוני 2021. הכותבת הינה חוקרת בכירה במרכז הלאומי למחקר מדעי (נאנטר, צרפת) ופרופסור לאשורולוגיה באוניברסיטת המבורג (גרמניה).
