ניקולאס הקדוש נולד כנראה בשנת 270 בתורכיה של היום. הוא התייתם מהוריו בגיל צעיר ולימים הפך לבישוף של העיר מירה Myra הידועה כיום כדֶמְרֶה, הנמצאת סמוך לים, דרומית-מערבית לאַנְטַלְיָה. ניקולס נודע בשל העובדה שהגן על הקהילות הנוצריות בימים בהם הנצרות נרדפה והייתה לא חוקית, בימי האימפריה הרומית, בראשית המאה הרביעית לספירה. ניקולאס יצא למסע למצרים ולירושלים בסופו חזר לעירו, התנצר והפך לראש הקהילה הנוצרית בעיר. הוא נודע כנדיב שחילק את כספו לעניים. המסורת מספרת ששכנו העני של ניקולאס ביקש להעסיק את בנותיו בזנות בכדי להתפרנס מהכנסותיהן. הוא נתן לשכן שלוש שקיות (או גרביים) עם כדורי זהב ואפשר לו לחתן אותן. הוא זכה למוניטין כפטרון מגן הילדים וישנה מסורת המספרת שהוא השיב לחיים שלושה ילדים שנרצחו באכזריות. ניקולאס מת ב-6.12.345 ועירו המשיכה להוות מקום עליה לרגל לנוצרים.
חוקרים תורכים טוענים שהם הצליחו לאתר את קברו של ניקולאס הקדוש מתחת לשרידי כנסייה מהמאה השישית. אף שידוע שהקדוש הנוצרי נקבר במחוז אנטליה שבתורכיה, שרידיו נלקחו מהקבר למעלה מ-700 שנה לאחר מותו, כך שמקום קבורתו המקורי לא היה ידוע – עד כה.
“זו תגלית חשובה ביותר, הממצא הראשון מאותה תקופה”, הודיע אוסמן אֶראבְשָאר, יו”ר המועצה האזורית לשימור המורשת התרבותית באנטליה, לאתר החדשות המקומי DHA, בחודש אוקטובר 2022. החוקרים גילו את מקום מנוחתו הסופי לכאורה של ניקולאס הקדוש לאחר שחשפו את שרידי הכנסייה העתיקה בעיירת החוף דמרה. הכנסייה ובה קברו של הקדוש נחשפו תחת כיסוי של חול וחרסית אשר הושקעו במקום בשל עליית מפלס הים. לימים נבנתה כנסייה מעל אתר הקבר ובדיוק מעל המקום המקורי של הקבר הייתה נישה עליה פרסקו צבעוני המציג את ישו ומשני צדיו מרים ויוחנן.
על פי המקורות, האדם עליו מתבססת האגדה של סנטה קלאוס, מת ב-6 בדצמבר 343 ונקבר בעיר מירה שבאסיה הקטנה אשר הוכרזה לימים כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק”ו. לאחר שכנסיית הקבר של ניקולאס חרבה ושרידיה שקעו תחת משקעי הים, כנסייה נוספת נבנתה מעליה בשנת 520 לספירה, כדי להגן על קברו של הקדוש. הפרק הבא בתולדות סנטה קלאוס היה בלתי צפוי, 62 יורדי ים גנבים מאיטליה בזזו את הקבר בשנת 1087 והעבירו את רוב שרידי גופתו של ניקולאס לעירם בארי, בירת פּוּלְיָה שבדרום ארץ המגף. על פי כתובת לטינית שהותירו האיטלקים אשר העבירו של קברו של ניקולאס לבארי, עולה שלא עלה בידם להעביר את השלד במלואו והם הותירו אחריהם חלקים מהשלד ומהסרקופג בו הוא הוטמן. שרידי הסרקופג השבור שנמצא בחפירות בתורכיה מחזקים את התיעוד שבכתובת (ראו תמונה לעיל).
הבּסיליקה על שם ניקולאס הקדוש (Basilica di San Nicola) הינה המבנה החשוב והמפורסם בבארי. בקריפטה נשמרים עצמותיו של קדוש אהוב זה, המכונה סנטה קלאוס. עצמותיו של הקדוש נטמנו בכנסייה שהוקמה במיוחד למטרה זו. בימי הביניים שמו נודע בכל אירופה וההולנדים היו אלה שכינו אותו Sinterklaas. המהגרים ההולנדים לניו-אמסטרדם הביאו את המסורת לאמריקה ושם הכינוי הפך ל”סנטה קלאוס”. זה המקור למנהג חלוקת המתנות ביום של ניקולאס ולרוב בתוך גרביים. האפיפיור אורבן ה-II, אשר יזם וקידם את מסע הצלב הראשון לירושלים, קידש את הכנסייה בבארי והיא הפכה ליעד מרכזי בדרך מסעות הצלב, אשר רבים מהמשתתפים במסעות יצאו לדרכם בים מנמל בארי בדרום איטליה. אגדה אחרת מספרת שכאשר ניקולאס חזר למירה מירושלים הייתה סערה בים ואחד המלחים טבע. הספינה בה הפליגו עמדה אף היא לטבוע. תפילתו של ניקולאס השקיטה את הים, המלח ניצל, וניקולאס הוכרז כפטרון יורדי הים. ניקולאס נחשב גם פטרון של רוסיה וצארים רבים נשאו את שמו. המעשה המפורסם ביותר שלו לכאורה היה כרוך בתרומת רוב עושרו לעניים ומתן מתנות בסתר, למשל הטמנת מטבעות בנעליים – מה שהיווה את הבסיס לסיפורים על מסעות הענקת המתנות השנתיים של סנטה קלאוס בחג המולד.
קברו של הקדוש ניקולאס הפך כה פופולארי וקתולים רבים פוקדים אותו מדי יום. הקבר נמצא בקריפטה של הכנסייה. המסורת מספרת שלקבר יש סגולות רבות ומאמינים המבקשים ברכה מהקדוש מגיעים לסבכה הנמצאת סביב הקבר. הם כורעים על ברכיהם ומניחים על הקבר את חפציהם האישיים על מנת שיזכו למגע עם הקדוש. בתום תפילה קצרה והתייחדות עם הקדוש הם נוגעים בקבר וממשיכים לדרכם.
במסורת המקורית סינטרקלאס מגיע כל שנה בסירה ממקום מושבו הקבוע בספרד מלווה בעוזרו, שֶדוֹן חג מולד שקיבל את הכינוי פיט השחור. החג הזה נחוג עד ימינו, אך ברוב המדינות הנוצריות הוא נקבע לחג המולד, ב־25 בדצמבר.
על פי אחת מהאגדות האורבניות דמותו המפורסמת של סנטה האמריקני המודרני – זקן שמנמן וחביב, בעל זקן לבן וארוך – נוצרה בכלל על ידי חברת קוקה קולה ב־1931 כאשר רצתה ליצור דמות מושכת של סנטה, שתשמש בפרסומות החברה. אגדה זו נכונה רק חלקית. קוקה קולה אכן עזרה לגרסה הזו של סנטה קלאוס להפוך לפופולארית ומוכרת ביותר, אבל למעשה הדמות של סנטה לובש האדום עם הזקן הלבן התקבעה בתרבות המודרנית הרבה לפני שקוקה קולה השתמשה בה בפרסומות שלה והוא צויר ככה עוד לפני שקוקה קולה הומצאה.
