התוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה מוכרת היטב לעוסקים בשימור אך להפתעתנו רבים לא מודעים לקיומה ובעיקר לתכנה. התוספת מגדירה את מעמדה של תכנית השימור כתכנית מתאר לכול דבר.
סעיף 10 במסמך קובע שכול רשות מקומית צריכה להקים ועדת שימור בראשה יעמוד ראש הרשות או סגנו. הרכב הועדה מוגדר מפורשות בחוק. לצערנו, שנים רבות לאחר פרסום התוספת, ישנן עדיין רשויות רבות בהן אין ועדת שימור פעילה וברשויות אחרות הועדה פועלת בהרכב שאינו עונה על דרישות החוק.
התוספת מחייבת כול ועדת שימור להכין רשימת אתרי שימור בתחום הרשות המקומית בתוך שנתיים ממועד הקמת הועדה. רשימה זו משמשת כמעין אינוונטר שימור עירוני ומעצם פרסומה ודיווחה לוועדות התכנון והבניה היא מקנה כלים להגנה על המבנים השונים באמצעות חוק התכנון והבניה. בערים רבות שכבר טרחו להקים ועדת שימור לא הוכנה רשימה כנדרש על פי חוק. פרנסי ערים מהססים לגבש רשימה בשל החשש מפגיעה בערכם של נכסים פרטיים המיועדים לשימור. החוק לא מקנה גמישות יתרה לראשי רשויות לפצות ולתמרץ בעלי נכסים שהוכרזו כנכסי שימור ומכאן נובע החשש להיכנס למהלך.
תפקידה העיקרי של ועדת השימור ליזום תכנית שימור לרשות המקומית אשר תקבע אלו מבנים ומרקמים אדריכליים ישומרו ומה יהיו הוראות השימור ומפרטי הפיתוח בסביבת המבנים המיועדים לשימור.
