מָאוּזוֹלִיאָה בעולם הקלאסי

מָאוּזוֹלוֹס ( Μαυσωλεῖον ) היה שליט מקומי בחבל הארץ קָרְיָה, בדרום מערבה של תורכיה של היום. הוא מת בשנת 353 לפסה”נ ואשתו ארטמיסיה השנייה, החליטה לבנות לו היכל קבורה שהוגדר לימים כאחד משבעת פלאי תבל. מהמבנה האדיר לא שרד כמעט זכר, אך אתרו בעיר החוף התורכית בּוֹדְרוּם,

שחזור המאוזוליאום בהליקרנסוס על ידי Ferdinand Knab

אשר נקראה בתקופה היוונית הָליקרְנָסוֹס, נחפר ויסודות המבנה נחשפו במקום. פסלים שאותרו באתר המאוזוליאום הועברו לתצוגה במוזיאון הבריטי. המאוזוליאום הוקם בתוך מתחם בנוי שמידותיו היו 242.5 על 105 מטרים. המונומנט התנשא לגובה של 43 מטרים והוא היה מורכב מארבעה אלמנטים, הבנויים האחד על גבי השני. בסיסו היה מעוצב כקוביה בנויה בגובה 13 מטרים. מידות הבסיס היו 33.5 X 38.4 מטרים ובתוכו שולב הקבר. מעל ה’קוביה’ הייתה קולונדה שגובהה הכולל היה 12 מטרים ומעליה עוצב גג פירמידלי שגובהו 12 מטרים נוספים. מעל הגג הוצבה קְוָואדְריגָה, פסל מרכבה המובלת בידי ארבעה סוסים אשר גובהו היה 6 מטרים.
המידע הרב אודות מראה המאוזוליאום הגיע מתיאורים מפורטים שהותירו היסטוריונים בעת הקלאסית, בהם: פליניוס, סטארבו וויטרוביוס אשר כתב את סדרת הספרים על האדריכלות. המאוזוליאום נהרס במאה ה- 12 לספירה.
בהשראת הקבר המפואר של מאוזולוס, הוקמו בעולם ההלניסטי קברים מונומנטליים רבים (מוזוליאום ברבים= מאוזוליאה).

בין המאוזוליאה המפורסמים ביותר ניתן למנות את קברו של אוגוסטוס קיסר ברומא. אוגוסטוס הורה

יד אבשלום. צילום: בועז זיסו

להקים אותו כבר לאחר ניצחונו בקרב אָקְטיוּם. הקבר נבנה סמוך לנהל הטיבר והוא היה בקוטר של כ- 90 מטרים ובגובה של 42 מטרים. רבים מבני המשפחה היוליו-קלאודית נקברו במקום.
בארץ ישראל זכו שני מאוזוליאה לתשומת לב מחקרית רבה מאוד. הראשון
שבהם הינו יד אבשלום בנחל קדרון. הקבר נחקר ביסודיות על ידי פרופ’ נחמן
אביגד. זהו מונומנט חצוב בסלע ברובו, המתנשא לגובה של כמעט 20 מטרים. הוא מושתת על גבי אדן רבוע שמידותיו כ- 7.5 X 7.5 מטרים וגובהו כמטר וחצי בפאת החזית. מעל האדן יש מעין ‘קוביה’ רבועה המעוטרת בפינותיה באומנות אחוזות. בכל פאה עוצבו שני עמודים אחוזים בין אומנות הפינה כשהם יוצרים דגם של ‘ דיסְטילוֹס אין אַנְטיס’ – שני עמודים בין אומנות. מעל העמודים והאומנות עוצבו כותרות איוניות ומעליהן אפריז דורי אשר מעליו כרכוב מצרי. שעטנז כזה של סגנונות
לא היה מקובל כל כך בעולם הרומי, אך בלבנט היו דוגמאות נוספות לעירוב סגנונות מסוג זה. מעל הכרכוב המצרי נחצבה ‘קוביה’ נוספת, מידותיה 6X6 מטרים וגובהה כ- 2 מטרים. בשלב הבא עוצב המאוזוליאום במתאר עגול, כאשר בסיס החלק העגול בנוי כ’תוף’ בקוטר כמעט 6 מטרים ובגובה כ- 2 מטרים. הוא מעוטר בשלוש רצועות אופקיות המקיפות אותו. מעל התוף הגלילי הוצב חרוט קעור המתנשא לגובה כ-6 מטרים ובראשו עוצב באבן פרח לוטוס בעל שישה עלי כותרת. הקבר תוארך על ידי החוקרים השונים למאה הראשונה לפנה”ס או למאה הראשונה לספירה. גבי ברקאי הציע לזהותו כקברו של אגריפס הראשון.

המאוזוליאום השני שזכה לתהודה רבה מאז נחשף בשנת 2007 , הינו קברו של הורדוס אשר נחפר למרגלות ארמון מבצר ההר בהרודיון על ידי פרופ’ אהוד נצר ומשלחתו. 2 מבנה הקבר נחשף במדרון הצפוני-מזרחי של ההר, סמוך לשרידי גרם המדרגות שהוביל לראש ארמון מבצר ההר. הקבר ניצב על המפנה לירושלים. המבנה בעל בסיס ריבועי, ומידותיו 10X10 מ’. הוא התנשא במקור לגובה של כ- 25 מ’. המאוזוליאום כלל שלוש קומות וגג בצורת חרוט קעור. מעל למסד ניצבה קומה ריבועית ועליה קומת קולונדה עגולה שהוקפה ב- 18 עמודים.

המאוזוליאום נבנה באבן גיר קשה מסותתת באיכות גבוהה ביותר. הבנייה והעיטורים הרבים שקישטו אותו נעשו באיכות מעולה.
מאוזוליאום נוסף בארץ, פורסם אך לא זכה עדיין לחשיפה משמעותית מאחר שלא התקיימה בו חפירה ארכיאולוגית. המבנה זוהה במסגרת סקר מפת גזר 3 , אשר בוצע על ידי אלון שביט ופורסם במסגרת הסקר הארכיאולוגיה של ישראל באתר רשות העתיקות. המבנה נמצא בראש חורבה שנקראה בערבית חרובה. מדובר במסד אבן מסותת היטב אשר מידותיו כ- 11X11 מטרים. הוא בנוי באבנים המסותתות עם סיתות שוליים בסגנון שהיה מקובל בתקופה ההלניסטית, במאה ה- 2 לפנה”ס. סמוך למבנה נמצאו גם חרסים רבים המתוארכים לתקופה זו. מכל האתרים הרבים שזוהו כאתר המאוזוליאום של בית חשמונאי, נראה שאתר זה הינו המתאים ביותר, הן בשל מאפייני התקופה והן בשל העובדה שהוא צופה על קו החוף וניבט היטב לבאים מהים לכיוון חוף ארץ ישראל, בהתאם לעדות בספר מכבים א’, פרק י”ג, 30-27 .

תכנית המאוזוליאום בחרובה משמאל
שרטוט אבן של קירות המאוזוליאום בחרובה

מאוזוליאה רבים בסגנון יד אבשלום, הרודיון ואולי גם חרובה, נחקרו ברחבי הלבנט. אך דומים להם נמצאו גם בפרובינקיה הרומית גאלְיָהנרְבּוננְזיס, כיום בצרפת. המפורסם שבהם הוא המאוזוליאום של הג’ולי בסן רמי די-פרובנס, אשר נמצא במרחק הליכה מהמנזר המפורסם בו שהה הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, בעת שסבל ממחלת נפש.
המאוזוליאום של הג’ולי, ממוקם מצפון לדרך הרומית האימפריאלית ה’וויה דומיטיה’, מעט מחוץ לכניסה לעיר גְלָ נוּם. הוא מתוארך לכ- 40 לפנה”ס, והוא אחד המאוזוליה השמורים ברחבי האימפריה הרומית. כתובת לטינית נחקקה על הארכיטרב של המונומנט בצד הפונה לדרך הרומית העתיקה, ובה נכתב:
SEX · M · L · IVLIEI · C · F · PARENTIBVS · SVEIS

סקטיוס, מרקוס ולוציוס יוליוס, בניו של גאיוס, לאבותיהם
המאוזוליאום שימש כקברם של הורי האחים למשפחת ג’ולי. הוא בנוי בשלושה חלקים אדריכליים. בניגוד למקובל, נתאר אותם מלמעלה למטה, מאחר שהבסיס של המונומנט כולל תבליטים מרשימים שזוכים לעיקר תשומת הלב של המבקרים באתר.
החלק העליון הינו טולוס עגול מוקף עמודים קורינתיים. בתוכו ניצבים שני פסלים המציגים לובשי טוגות, ככל הנראה האב והסב של משפחת ג’ולי. ראשי הפסלים אבדו בעבר והם שוחזרו במאה ה- 18 . הגג החרוטי של המונומנט מעוטר בקשקשי דגים מגולפים, דגם שכיח במאוזוליאה רומיים. האפריז
שמתחת לגג החרוטי מעוטר בגילופים של עלי אקנתוס, המשמשים בארכיטקטורת המתים הרומית לייצוג לידה נצחית מחדש.
החלק האמצעי, בנוי כ’קוואדריפון’, ארבע קשתות המחוברות זו לזו. בפינות
הוצבו עמודים קורינתיים הדורים. בראש כל קשת מגולף ‘גורגון’, דמות
מיתולוגית, אשר הוצגה כמגן המסורתי של הקברים רומאיים. האפריז בראש חלק זה מעוטר בגילופי טריטונים, הנושאים את דיסק השמש ומפלצות ים. החלק התחתון של המאוזוליאום מעוטר בזרי פרחים מגולפים של צמחייה )גרלנדות(, במסכות תיאטרון ובקופידונים או דמויות המכונות פּוּטֵי, וכן בסצנות מיתולוגיות: התבליט הצפוני מציג קרב פרשים; התבליט המזרחי מציג סצנה בהשראת המלחמה באמזונות; התבליט המערבי מציג סצנה מהאיליאדה וממלחמת טרויה; התבליט הדרומי מציג פרשים הצדים חזירי בר ביער. פרש אחד פצוע וגוסס בזרועותיו של חברו.

שניים מתבליטי המאוזוליאום בסן רמי

לקריאה נוספת - 2 על החפירה בהרודיון ועל ממצאיה הרבים והמרשימים ראו מאמרים באתר תגליות.
3 http://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/67/site/14641