ירושלים במפת מדבא

אלון שביט (פורסם ב- 27.2.2022)

בסקירה קודמת מה- 20.2.2022 הצגנו את מפת מדבא בכללותה ואילו בסקירה זו אנו מבקשים להתמקד בתיאורה של ירושלים במפה.

תיאור ירושלים במפת מדבא

החוקר תומסן חישב ומצא שתיאור ירושלים במפת מדבא בוצע בקנ”מ של 1:1613, בערך פי עשר יותר גדול מתיאורי יתר חלקי המפה. קצת תמוהה שתומסון בחר במידה כה מדויקת בהתחשב בעובדה שהמפה בכללה לא בוצעה על פי כללי מיפוי מודרניים ומדידת קטעים שונים במפה תוך השוואתם למרחק הממשי בעיר תניב שורה אין סופית של יחסי קנה מידה.
מעל תיאור העיר ירושלים במפה מוצגת הכותרת: העיר הקדושה ירושלים (ביוונית, באותיות גדולות ואדומות).

תרשים לזיהוי המונומנטים במפה על פי פרופ’ מיכאל אבי-יונה

בתיאור להלן נציג בסוגריים מרובעים את איתור המונומנטים השונים כפי שציג אותם פרופ’ אבי יונה במאמרו באיור המוצג לעיל. ירושלים מתוארת במתאר סגלגל כשהיא מוקפת חומה, מגדלים ושערים. בהתאם למקובל במפה כולה, גם ירושלים מוצגת במבט ממעוף הציפור ממערב לכיוון מזרח. לפיכך, החומה המערבית מתוארת מבחוץ ואילו החומה המזרחית מתוארת מתוך העיר כשהיא מופיעה בין בתי העיר הסמוכים לה. בקרדו המשני [II], המזרחי של העיר רואים רק את קולונדת העמודים המזרחית שלאורך הרחוב, אף שברור שהיה זה רחוב עמודים רומי טיפוסי ולאורכו סטוי עמודים ממזרח וממערב.

שחזור הקרדו של ירושלים

את גישת הפרספקטיבה הזו החליט האמן לשנות בכל הקשור לקרדו מקסימוס של ירושלים [I], אשר ראשיתו בשער שכם בצפון [ a ] והוא ממשיך דרומה עד לעבר כנסיית הניאה [ 3 ]. רחוב עמודים זה, כאילו נפרס לשני הכיוונים כך שהצופה יוכל להתרשם מסטוי העמודים שתוחמים אותו הן ממזרח, בכיוון המבט הכללי של המפה והן ממערב, בשטח שהיה אמור להיות נסתר מעיני הצופים. יתרה מכך, הבסיליקה של כנסיית הקבר [ 2 ], הוצגה הפוך מיתר המבנים כך שנוכל לראות את חזיתה הפונה אל הקרדו, אף שהיא פנתה מזרחה ולא ניתן היה לראות אותה ממעוף הציפור במבט מהמערב.
פרופ’ אבי יונה מסיק שהאמן בחר ליצור מניפולציה נוספת בפרפקטיבה של תיאור המבנים מתוך רצון להדגיש את מרכזיותה של כנסיית הקבר ולפיכך הוא הפנה לעבר המתבונן את החזיתות הדרומיות של המבנים בצפון העיר ואת החזיתות הצפוניות של המבנים בדרומה.
המפה מתארת 21 מגדלים סביב חומת העיר. לשני מגדלי חומה הנמצאים מזרחית לשער שכם, יש חלון קטן בחלקם העליון [ h, i ]. שני מגדלים נוספים, בעלי חלון דומה, מוצגים מדרום לשער יפו [ v, w ]. אך אלה לא מגדלי חומה והם מתוארים בתוך העיר. הגבוה מבין השניים מוכר כיום כמגדל דוד, ויש לזהותו כמגדל פצאל אשר הוקם על ידי הורדוס.
אבי יונה מסיק שהמגדל הנמוך מעט יותר, הניצב שמאלה-צפונה ממגדל פצאל, הינו מגדל היפיקוס אשר לא נותר באתרו.
לעיר היו שישה שערים. שער שכם, הצפוני [ A ], היה החשוב בהם והוא שימש הן לדרכים שהמשיכו צפונה והן לדרך מעלה בית חורון שירדה ללוד ולמישור החוף מערבה. בין השער לקרדו הייתה כיכר רחבת ידיים [ 1 ] אשר הייתה מוקפת סטוי עמודים ובמרכזה ניצב עמוד גבוה על גבי בסיס אבן. אם נשווה את הנוהג לערים רומיות אחרות, הרי שיש להניח שבראש העמוד ניצג פסל קיסר רומי, אך בעת שהמפה הותקנה הפסל לא נותר שם יותר. נוכחותו של העמוד במרכז הרחבה הייתה כה דומיננטית שערביי ירושלים קראו לשער שכם “באב אל-עמוד” (שער העמוד). עמוד זה שימש כמייל – 0 ממנו חישבו הרומים את המרחקים בדרכים שיצאו מירושלים.
מהכיכר יוצא הקרדו הראשי של העיר לכיוון דרום [I]. הרחוב עצמו מסומן בפס לבן ולאורכו פס כתום המציג את הצל המוטל על הרחוב, כפי שהיה מקובל גם ברחובות אחרים במפה, למעט הרחוב הקצר שהוביל לשער המזרחי [ III ], כיום שער האריות, אשר בו יש פסים כתומים משני הצדדים. בקצה הדרומי של הקרדו יש תיאור של שער פנימי [ B ]. השער הזה נמצא סמוך לשער ציון והוא שימש ליציאה מהעיר בתקופת הדריאנוס, אך לימים, בימי הקיסרית אאוּדוֹקיה, צורף כל אזור הר ציון לתחומה של ירושלים והשער הפך להיות פנימי ובעל משמעות אדריכלית עיצובית ולא שימושית. לאורך הקרדו של העיר מתוארים סטווי עמודים, אך אלה הופסקו בסטיו המערבי על ידי כנסיית הקבר ובסטיו המזרחי
בידי כנסיית הניאה.

הפתח המזרחי בשער שכם הרומי-ביזנטי

במעבר מכיכר העמוד לקרדו המשני, המזרחי [ II ], ישנה קשת [ 4 ], אשר הייתה כנראה קשת טריוּמפלית בדומה לזו המוכרת לנו כ” אקה הוֹמוֹ”. רחוב זה מוכר לנו כיום כרחוב הגיא (בערבית: אל-וואד) והוא ממשיך דרומה לאורך הר הבית עד שהוא מסתיים בדרומו בשער [ C ], המוכר לנו כיום כשער הסמוך ממערב לשער האשפות, אשר נחשף במסגרת חפירות הכותל.
דרומית לשער המזרחי [ D ] בו נמצא כיום שער האריות, מתואר שער נוסף הפונה מזרחה מהעיר ויש להניח שהוא היה במקומו של שער הרחמים [ E ].
משער יפו, במערב העיר [ F ], יוצא רחוב הדקומנוס של ירושלים [ IV ] (כיום רחוב דוד ובהמשך רחוב השלשלת), המוביל לעבר הר הבית, אך האמן התקשה בהצגת הרחוב לכל אורכו. במפה מתוארת סמטה [ V ] או רחוב הפונה ימינה-דרומה מהדקומנוס וממשיך לעבר הר ציון. רחוב זה עובר בתוואי רחוב הפטריארכיה הארמנית החוצה את הרובע הארמני כיום.
מרבית בניני העיר המתוארים במפה ניתנים לזיהוי. לכנסיות ולמנזרים יש תמיד גג רעפים דו-שיפועי בצבע אדום. בנינים אחרים הוצגו בצבע אפור או צהוב ואילו הרחבות הציבוריות תוארו בצבעים כהים.
בין הבניינים הבולטים במפה זוכה כנסיית הקבר ליחס הבולט ביותר [ 2 ].

הפשפש מערבית לשער האשפות [C] ושרידי הרחוב הרומי-ביזנטי

ניתן לראות שהכניסה לכנסייה זו, בניגוד לכל הכנסיות בעולם, הייתה מהקרדו שניצב מזרחית למבנה. הכניסה למרבית הכנסיות בעולם נמצאת במערב, מכיוון שהאפסיס, אליו מכוונת התפילה, במזרח.
אך תכנית העיר ירושלים גרמה לכך שמתכנני כנסיית הקבר ביקשו שהכניסה לתוכה תהיה מרחובה הראשי של העיר ואילו הקבר של ישו, אשר היווה מוקד התפילה של הכנסייה, זוהה מערבית לקרדו. הכניסה לכנסייה הייתה בארבע מדרגות שהובילו לשלושה פתחים, כמקובל בבסיליקה נוצרית טיפוסית. הבסילקה עצמה מתוארת בפסיפס ומערבית לה יש רחבה פתוחה ועוד יותר מערבה מתוארת כיפה שנישאה מעל האַנַסטַאזיס – מקום קברו של ישו.
הבניינים שמצפון לכנסייה ולאורך הקרדו מזוהים כמבני מנגנון הכמורה, בהם: ארמון הפטריארך [ 5 ], בית הכמורה של הפטריארך [ 6 ] והאכסנייה [ 7 ]. מדרום לכנסייה מתוארת רחבה קטורה [ 8 ] ששימשה כשוק העירוני המרכזי (כיום שוק המוריסטן) ובתקופה הרומית היה כאן הפורום של העיר בעוד באתרה של כנסיית הקבר ניצב מקדש אפרודיטה. ממערב לרחבת השוק היה הבפטיסטריום של כנסיית הקבר [ 9 ].
בקצה הדרומי של הקרדו מתוארת כנסייה גדולה מאוד [ 18 ] שפתחה פונה מערבה ודלתותיה עשויות זהב. מקובל לזהות מבנה זה ככנסיית ציון, אשר על פי המסורת הייתה מקום ראשית הפולחן הנוצרי.
באזור הר ציון, צמוד לכנסיית ציון ממערב, ישנו מבנה כנסייתי נוסף המוצג הפוך [ 17 ] (בדומה לכנסיית הקבר). לדעת אבי יונה יש לזהותו עם בית כייפא הכהן הגדול אשר בימי כהונתו ישו נצלב. על פי המסורת הנוצרית, בתקופה הרומית המבנה הזה היה מחוץ לחומות, אבל במאה השישית צורף האזור כולו לתחום העיר.
בקצהו הדרומי של הקרדו וממזרח לו, מתוארת בסיליקה גדולה נוספת אשר יש לה גג רעפים אדום, דו-שיפועי ודלתות מוזהבות [ 3 ]. זוהי כנסיית הניאה (הכנסייה החדשה) אשר הוקדשה על ידי הקיסר יוּסטיניאנוּס והוקדשה למרים אמו של ישו, בשנת 543 לספירה.
את שלושת המבנים שבין כיכר העמוד לבין שער האריות, מזהה אבי יונה, מצפון לדרום כארמון אאודוקיה הקיסרית
[ 29 [, כנסיית מרים ממגדלה ] 30 [ והבסיליקה של חנה הקדושה ] 31 [ )סנטה אנה(.
בחלקה הדרומי-מזרחי של העיר מוצגת רחבה ] 32 [ אשר מתארת כנראה את הר הבית, אשר נותר שומם ברובו מאז
חורבן בית המקדש והוא כונה באותם ימים ה’ ק וו ד רה’. משמעות הכינוי – הריבוע ואולי מקורו בצורה הרבועה של רחבת
הר הבית. בקצה הקרדו המזרחי ישנו תיאור לא ברור של מכלול בעל קווים מקבילים ] 36 [ הנמצא באופן יחסי מעל גג
כנסיית הניאה. לדעת חלק מהחוקרים זהו מעלה מדורג שהוביל לעיר מאזור השילוח ואילו אחרים מציעים שמדובר
בתיאור של הכותל המערבי, אשר על פי המקורות הכתובים הפך, כבר בתקופה הביזנטית, למוקד פולחן ליהודים. אם
אכן יש כאן תיאור של הכותל, הרי שזה התיאור הויזואלי הקדום ביותר המוכר לנו.
המפה מציגה בין השאר אתרים הסמוכים לירושלים, אשר היו מחוץ לחומות העיר, אך הם בתחום העיר המוניציפאלית
של היום, כך למשל גת שמנים, בה שהה ישו בלילה האחרון לפני שנתפס והובל למאסר וכן חקל דמא שבגיא בן הינום,
אשר על פי המסורת השטח נרכש על ידי יהודה בכסף שקיבל בתמורה להסגרת ישו ולכן המקום זכה לשם הארמי
שמשמעותו שדה הדמים .