ארכיאולוגים שחפרו באתר בו נהרסו חנויות שנבנו על גבי הרובע היהודי העתיק באוקספורד נדהמו לגלות עדויות ברורות לכך שיהודים בימי הביניים אכן הקפידו על חוקי הכשרות1. ד”ר ג’ולי דאן (Dunne), ארכיאולוגית – ביו-מולקולארית, מאוניברסיטת בריסטול ליקטה בשנת 2016 את הדגימות מהשירותים הציבוריים ומבור האשפה העתיקים והיא פרסמה את ממצאי המחקר. על פי ד”ר דאן – בדרך כלל היה צפוי למצוא באתרים בני התקופה עצמות של בקר, צאן וחזירים. במקום זאת נמצאו כמות עצומה של עצמות עופות ואווזים. מתוך 171 עצמות שזוהו באתר, 136 היו של עופות. יתרה מכך, לא נמצאו כלל עצמות חזיר, רכיכות או שרידים של מזון אחר שאינו כשר. באתר נמצאו גם יותר מ -2,000 שברים של כלי חרס, מה שמאפשר לד”ר דאן ולעמיתיה להמשיך ולהעמיק בחקר עולם התזונה של קהילות יהודיות בימי הביניים.
באמצעות ניתוח שאריות אורגניות (residue analysis) שנותרו בשברי כלי החרס הם הצליחו לזהות את סוגי השומן המסוימים שנספגו בכלים בהם נעשה שימוש ממושך לפני 800 שנה. התהליך הזה מאפשר לאבחן שומנים מן החי, שרידי מזון צמחי ומוצרי חלב. החוקרים מצאו התאמה בין שרידי השומן הבשרי שנותרו בכלים לבין ממצאי העצמות. לא זו בלבד שלא היו עקבות של אוכל לא כשר, ממצאי המחקר מלמדים שאין עדויות לשימוש בבשר ובחלב באותם הכלים. ממצאים אלה ייחודיים לאתר בתקופה בה חיו יהודים באנגליה של ימי הביניים. מלבד האתר הזה, במהלך תקופה זאת – מהמאה ה -8 ועד המאה ה -18, בכל יתר החפירות הממצאים מלמדים על קהילות שאכלו מזון שאינו כשר.
עד כה היו מעט ראיות מוצקות התומכות בהנחה שהיהודים אכלו מזון כשר באנגליה בימי הביניים. המידע התיעודי על קהילת ימי הביניים של אוקספורד עשיר במיוחד הודות להשתמרות כתבי יד, חוזים ורישומי רכוש יהודי בספריות של מכללות שונות באוקספורד. אך כמעט כל עקבות התרבות החומרית של קהילה משגשגת זאת נעלמו מאז הגירוש בשנת 1290. בנוסף, על גבי הרובע היהודי ניצב משך מאות שנים המרכז המסחרי של העיר אוקספורד. הוא נבנה שוב ושוב ולא נקרתה הזדמנות לבצע במקום חפירות ארכיאולוגיות. יזמים מסחריים כבר הגיעו לשלבים האחרונים של קבלת אישור תכנון ורק פנייה ברגע האחרון של הקרן לשימור מורשת אוקספורד להיסטוריוניות פאם מניקס וד”ר אווי קמפ, חברות הוועדה למורשת יהודית באוקספורד, הביאה להחלטה לאפשר לארכיאולוגים לבצע חפירת הצלה במקום.
גברת מניקס הינה מומחית בנושא יהדות אוקספורד בימי הביניים. בעבר עזרה בזיהוי בית הקברות היהודי הראשון באוקספורד (כיום באתר בו נמצאת מכללת מגדלנה). היא הייתה שותפה גם בזיהוי מגדל סנט ג’ורג’ – הטירה בה נכלאו יהודים, בשנת 1278, באשמת זיוף מטבעות לאחר חיתוך שולי המתכת ממטבעות, התכת חומר הגלם והטבעת מטבעות חדשים. לאחר שנות מחקר רבות בהן עסקה גברת מניקס במיפוי רכוש שהיה בבעלות יהודית במאות ה-12 וה-13, היא ידעה בדיוק כמה אתר החפירות משמעותי מנקודת מבט יהודית. האתר נמצא במקום בו היה נכס בשם Jacob’s Hall, שהיה שייך ליעקב מאוקספורד, אחד היהודים החשובים באנגליה.
היכל יעקב היה אחד מחמשה מבני אבן מרשימים שהשתייכו לעשירי הקהילה היהודית. מבנים אלה ניצבו בעבר משני צדי הרחוב הראשי של הרובע היהודי, כיום רחוב סנט אלדאטס (St Aldate’s). ייתכן שההיכל התת-קרקעי הגדול של יעקב, המקורה בקמרון, שימש כבית הכנסת עד שנת 1228, ועל פי המקורות הכתובים יש להניח שבבניין היו גם ישיבה ומקווה. היכל יעקב שרד עד לשנת 1644 כאכסניה לסטודנטים שהשתייכה למכללת מֶרְטוֹן. יעקב עצמו היה בעל נכסים ויזם ידוע באוקספורד. הוא תכנן ובנה את מעונות הסטודנטים הראשונים באוקספורד (כיום באתר מוזיאון הסיפור). הוא מכר את המעונות בשנת 1267 לוולטר דה מרטון, מייסד מכללת מרטון. בשנים האחרונות לחייו מילא את התפקיד היוקרתי של שומר הזהב של המלכה. לא שזה מנע מהמלכה לשלול מאלמנתו ומבניו של יעקב את ירושתם כאשר הוא נפטר בשנת 1277. משפחתו של יעקב מאוקספורד הייתה ידועה ומוכרת מאוד, הם היו מעין ‘רוטשילדים’ של אנגליה בימי הביניים. על פי המקורות הם היו צאצאים של רבי שמעון הגדול ממיינץ. אביו של יעקב היה המלומד היהודי הגדול המאסטר מוזס מלונדון.
לאחר התערבותה של גברת מניקס, הופסקו עבודות הבניה באתר במשך ארבעה חודשים כדי לאפשר ביצוע חפירת הצלה ארכיאולוגית. ההתרגשות הראשונית הפכה במהירות לאכזבה כאשר התברר כי החלק היחיד שנחשף בהיכל יעקב היה החצר האחורית, המכילה את השירותים ואת בור האשפה. האכזבה התחלפה מהר מאוד בהתרגשות כאשר הובהר הפוטנציאל הרב שבחקר הממצאים הללו ובמידע הרב שהם טומנים בחובם, אודות הקהילה היהודית של אוקספורד בימי הביניים. ממצאי החפירות הארכיאולוגיות תאמו להפליא למידע ההיסטורי הרב שהיה קיים קודם לכן. היהודים באנגליה של ימי הביניים נטמעו היטב בקרב הקהילות הנוצריות וכמעט לא ניתן היה להבחין בהם. הם היו לבושים באותן אופנות, טיילו באותם רחובות, קנו וסחרו באותם שווקים. גם אחרי שנת 1218, כאשר כל היהודים באנגליה הצטוו ללבוש תג זיהוי בצורת לוחות הברית בצבע צהוב שהיה חייב להיות בולט על בגדיהם, רבים מקרב הקהילות לא הקפידו על כך. מה שהבחין יהודים באופן נחרץ משכניהם היה דתם, ומה שממצאי החפירה הוכיחו באופן נחרץ הוא שהביטוי לשוֹנוּת הדתית היה בסוג המזון שהם אכלו ובאופן בו הם הכינו ובישלו את מזונם. יש רק שלוש דוגמאות נוספות לראיות ארכיאולוגיות לכך שיהודים שמרו על כשרות, כולם מרחבי יבשת אירופה ולא מאנגליה. זוהי העדות הנחרצת הראשונה לכך שיהודים שחיו באנגליה במאות ה-12 וה-13 הקפידו על חוקי התזונה.
רבקה אברמס אשר דיווחה על הממצא מסכמת את הפרשה בפתגם היהודי: “עדיף גרם של מזל מאשר קילו זהב.”
1 הסקירה מבוססת על כתבה ב-JC
