סביבונולוגיה – סיפור הסביבון מסביב לעולם ועד חג החנוכה

הקדמה

הסביבון הוא אחד הסמלים הידועים ביותר של חג החנוכה, המנציח את חנוכת בית המקדש השני בירושלים לאחר מרד המכבים ואת נס פך השמן שנמשך שמונה ימים. עם זאת, הסביבון אינו מוזכר במקורות יהודיים קדומים, בהם ספרי המכבים או טקסטים תלמודיים בהקשר לחג החנוכה. נראה כי הקשר שלו עם חג האורות התפתח מאוחר יותר, תוך מיזוג מסורות דתיות ותרבויות שונות. סביבונים היו קיימים בתרבויות עתיקות שקדמו לאירועי מרד המכבים נגד הסלאוקים. הוא מוכר לראשונה כפריט פשוט לשעשוע ומשחק, ככלי עזר לימודי ואפילו כחלק מטקסים פולחניים. הסביבון חצה יבשות ותקופות. הפיכת הסביבון לאחת מתעודות הזהות של חג החנוכה התרחשה רק לפני כמה מאות שנים ובמאמר זה נסקור את התפתחות הסביבון עד הגעתו למעמד מיוחד זה.

הפיזיקה שמאחורי הסביבון

אז איך מסתובב הסביבון? הפיזיקה של סביבון סובבת סביב עקרונות של תנע זוויתי ויציבות ג’ירוסקופית. הסביבון מתאפיין בגוף עליון רחב וכבד ובסיס בעל שטח פנים קטן לחיכוך מינימלי עם המשטח. כאשר הוא מסתובב, יש לו תנע זוויתי, התלוי במהירות הסיבוב ובמומנט האינרציה שלו. הוא מבטא את הנטייה של גוף מסתובב לשמר את כיוון הסיבוב שלו. כוחות חיצוניים, כמו כוח הכבידה, פועלים על החלק העליון אך התנועה הסיבובית מייצרת אפקט שנקרא יציבות ג’ירוסקופית, שמונעת מהסביבון ליפול. בשל התנע הזוויתי, ככל שהוא מסתובב מהר יותר, כך הוא הופך ליציב יותר. עם זאת, לפעמים סביבון מסתובב אינו אנכי לגמרי למשטח ובנוסף לסיבוב סביב צירו הוא גם מבצע תנועה מעגלית ואיטית, תופעה שנקראת פרסציה. פרסציה מתרחשת בשל היחס בין כוח הכבידה לתנע הזוויתי. החיכוך בין בסיס הסביבון למשטח ובין גוף הסביבון לאוויר מאט את מהירות הסיבוב בהדרגה, וכך הסביבון מאבד אנרגית קינטית ומפחית את התנע הזוויתי עד שאינו מצליח להתנגד לכוח הכבידה. היציבות הג’ירוסקופית אינה נשמרת והסביבון עוצר את סיבובו ונופל.

הסביבונים בעולם העתיק

לפני שהפך לצעצוע החג הפופולרי הסביבון היה חלק מחייהם של ילדים רבים מאסיה ועד אמריקה. מקורותיו של הסביבון כנראה בתקופות הפרהיסטוריות. ישנן עדויות אתנוגרפיות לסביבונים שנוצרו מחומרים טבעיים כמו אגוזים, זרעים ואפילו אבנים.

אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר לסביבונים מגיעה מאזור נהריים (מסופוטמיה). סביבוני חרס נמצאו על ידי סר לאונרד ווּלי, בחפירת העיר אור בעיראק של ימינו. אלה תוארכו לסביבות 3500 לפני הספירה ולכן מיוחסים לתרבות השומרית. הסביבונים נחשפו בקברי בית הקברות המלכותי.

ביוון העתיקה, סביבונים כונו “strombos” וכמו ברוב התרבויות היו צעצועים פופולריים בקרב ילדים. הם היו עשויים מעץ, מחרס או ממתכת ולעיתים קרובות היו מקושטים. אחת הדוגמאות היא סביבון חרס מעוטר שנחשף בתוך מכלול קבורה בנקרופוליס של אתונה מהתקופה הגאומטרית.

גם במרכז אסיה ישנם שרידים ארכיאולוגים לסביבונים מהתקופה הוודית באזור עמק האינדוס. החפירות של ג’ון מרשל, בשנות העשרים של המאה העשרים, במונהג’ו-דארו שבפקיסטן חשפו סביבונים מקרמיקה שמתוארכים לשנת 2500 לפני הספירה. הסביבונים הללו פשוטים אך מעוצבים בצורה ייחודית, מה שמרמז על כך שאולי הייתה להם חשיבות סמלית או פולחנית מעבר למשחק.

בסין, לסביבונים המכונים “טו-או-לו-או” יש היסטוריה ארוכה. לעתים קרובות הם היו עשויים מעץ או ממתכת וסובבו באמצעות חוט בצליפה, משחק שקיים גם כיום. פריטים אחדים נמצאו בקברי שושלת האן (206 לפני הספירה – 220 לספירה). דוגמאות אחידות הן סביבוני במבוק אשר התגלו בתוך קברו של הקיסר ג’ינג האן במתחם המאוזוליאום הממוקם בסמוך לעיר שיאניאנג, במחוז שאאנשי. סביבונים אלה היו כנראה בעלי תפקיד פולחני כחלק מטקסי גילוי עתידות ודיווינציה (ניחוש). ביפן, הסביבונים קיבלו משמעות בעולם הפנאי, במיוחד בתקופת אדו (1603–1867), כאשר בעלי מלאכה ידועים יצרו סביבונים מעוטרים הן לילדים והן למשחקים תחרותיים מקצועיים.

גם מעבר לאוקיינוס, סביבונים כיכבו בהקשרים פולחניים של עמים פרה-קולומביאנים (בטרם ימי כיבושי קולומבוס). אצל האצטקים והמאיה היו הסביבונים עשויים מחרס או מעץ והתגלו בהקשרים טקסיים, וייתכן ששימשו, בדומה לסביבונים בסין, לגילוי עתידות. דוגמאות נחשפו בטנוצ’טיטלאן במקסיקו סיטי המודרנית ובערים אצטקיות אחרות. סביבונים אלה מעוטרים לעתים קרובות בעיצובים גאומטריים ובפרצופים. אחד האזכורים המעניינים ביותר לסביבונים אצטקים, נמצאים בכתביו של ברנרדינו דה סאגון מהמאה ה-16. ב-Historia General de las Cosas de Nueva España  מתאר סאגון צעצועים שונים המשמשים ילדים אצטקים, בהם סביבונים.

ממשחקים לכלי למידה

בחפירות ארכיאולוגיות בצפון אירופה נחשפו סביבונים מימי הביניים עשויים שנהב, עצם ועץ. אלו נמצאו לעתים קרובות בהקשרים ביתיים ואף במנזרים, לדוגמה בקופרגייט ביורק מהמאה ה-10. הסביבונים נמצאו לצד חפצים ביתיים אחרים, מה שתומך בהנחה כי שימשו כצעצועים. דוגמאות אחרות כוללות סביבוני עצמות ועץ מדבלין, אירלנד ומרוסקילדה שבדנמרק מהתקופה הויקינגית. עדויות כתובות לסביבונים באירופה של ימי הביניים ניתן למצוא בספר Das Narrenschiff (1494) מאת סבסטיאן ברנט. הטקסט הסאטירי כולל קטע המתאר משחקי ילדים, המזכיר את הסביבונים כצעצועים נפוצים המסמלים קלות דעת או הנאות חולפות. הציור המפורסם ביותר משלהי ימי הביניים הוא “משחקי הילדים” של פיטר ברויגל האב (1560) המתאר ילדים העוסקים בלמעלה מ-80 פעילויות שונות. בהן סביבונים מוקפצים ומסובבים.

מסוף ימי הביניים ובתקופת הרנסנס, הסביבונים הצטרפו למרחב הלמידה והיו כלים בעולם המדעים המתפתח שהתעניין לחקור את חוקי הפיזיקה. דמויות כמו גלילאו גליליי ומאוחר יותר ג’יימס א. ניוטון גיבשו את עקרונות התנועה על בסיס סביבונים. בעבודתו מהמאה ה-13, De Sphaera Mundi, דן יוהנס דה סקרובוסקו בתנועה סיבובית ובמכניקת שמימית, מושגים שניתן היה להמחיש באמצעות עצמים פיזיים כמו סביבונים. כתבי יד על מכניקה פיזית, כגון Liber de Ingeneis מאת גוידו דה ויג’ואנו, חוקרים מכשירים סיבוביים ותנועה.

ומה עם סביבון החנוכה?

לפי האגדה הרווחת, הסביבון מילא תפקיד בהתנגדות היהודית נגד גזירותיו של אנטיוכוס הרביעי במאה השנייה לפני הספירה. אנטיוכוס הוציא מחוץ לחוק מנהגים יהודיים, כולל לימוד תורה. כדי להתחמק מגילוי, ילדים יהודים היו מתאספים בסתר ללמוד והיו משחקים בסביבונים כדי להסוות את פעילותם האסורה. כאשר התקרבו החיילים היוונים, היו הלומדים מעמידים פני ילדים שובבים שמשחקים בהימורים. אגדה זו הטביעה בסביבון נרטיב רב עוצמה של חוסן ודבקות באמונה. גם תנועת הסביבון קיבלה עם הזמן חשיבות רוחנית כאשר היא משקפת את מחזוריות הזמן ואת חוסנו של העם היהודי. גם יד המסובב מדמה את יד האלוהים המנחה את האנושות.

עם זאת, לפני תחילת התנועה הציונית וקיבוץ הגלויות בארץ ישראל, סביבון החנוכה לא היה מוכר בקהילות יהודיות מחוץ לאירופה. רוב החוקרים רואים במקור סביבון החנוכה באירופה של סוף הרנסנס, כנראה באנגליה של המאה ה-16, בסביבון שהיה כלי במשחק שנקרא “טיטוטום” (Teetotum). משחק זה כלל סביבון עם ארבע פאות המסומנות באותיות לטיניות: A (Aufer, “הכל”), D (Depone, “הנח”), N (Nihil, “כלום”), ו T (Totum, “הכל”). עם הזמן, המשחק התפשט לגרמניה, שם הותאמו האותיות ל-G, H, N ו-S כדי ליישר קו עם המילים הגרמניות: (Ganz “הכל”), (Halb “חצי”), (Nichts “כלום”), ו-(Stell ein “הכנס”).

קהילות יהודיות במרכז ובמזרח אירופה אימצו את המשחק בתקופות שבהן היו מודרים מהחיים הציבוריים, במיוחד סביב חגים נוצריים כמו חג המולד. מכיוון שחג החנוכה חל לעתים קרובות בזמנים אלו, המשחק הפך להיות מזוהה עם החג היהודי. עד המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הסביבון התבסס היטב כמסורת חנוכה בקהילות יהודי אירופה ולבסוף בשאר הקהילות בעולם. הפיכתו ממשחק חילוני לסמל דתי משקפת את יכולת ההסתגלות של הקהילות היהודיות. האותיות הגרמניות הוחלפו באותיות עבריות: נ’, ג’, ה’, ש’, והפכו לראשי התיבות של הפתגם המסורתי “נס גדול היה שם”. עם הקמת מדינת ישראל הוחלפה האות ש’ ב-פ’ וכך התקבע הפתגם היהודי-ישראלי “נס גדול היה פה”.

עדויות ארכיאולוגיות לסביבוני חנוכה מוגבלות, אך פריטים שנוצרו לפני השואה קיימים. אחד האוספים המשמעותיים ביותר נמצא אצל ארתור קורצווייל, סופר וגניאולוג יהודי. קורצווייל רכש כ-4,000 סביבונים זעירים, עשויים בעיקר בדיל ועופרת, שמקורם במזרח אירופה של המאה ה-19 ו-20.

סיכום

כיום סביבון החנוכה מזוהה כאחד מסמלי היהדות ובארה”ב אף מוכר כסמל דתי בדומה לעץ חג המולד הנוצרי. עם זאת, לסביבון היסטוריה ארוכה בתרבויות רבות, מהעת העתיקה ועד ימינו. הוא שימש כצעצוע, כלי פולחני ואמצעי ללימוד עקרונות פיזיקליים. לאורך הדורות, עיצוביו השתנו בהתאם לתרבויות ולצרכים המקומיים. סביבון החנוכה כפי שהוא מוכר כיום, אומץ על ידי הקהילות היהודיות והותאם לסיפור חג האורים ולערכים היהודיים, ולבסוף הפך לסמל שמוכר בכל רחבי תבל. אז שיהיה לכולם חג חנוכה שמח ולארכיאולוגים שביננו, אל תופתעו אם באחת החפירות תמצאו איזה כד קטן, נר שמן ואולי, רק אולי, סביבון.