מילאנו הינה העיר השנייה בגודלה באיטליה והחשובה בערי צפון איטליה. זו עיר של אוכל איטלקי משובח, של כדור-רגל המיוצג על ידי שתי קבוצות מהצמרת האירופאית, של אופרה בתיאטרון לה-סקאלה, אולי המפורסם בבתי האופרה בעולם ובנוסף, יש בה עשרות מוזיאונים המציגים כמעט כל נושא על פני היקום.
אחד מהמוזיאונים הללו הינו המוזיאון הארכיאולוגי אשר נמצא במבנה מנזר שראשיתו עוד במאה ה־4 לספירה. מכלול המוזיאון משלב בתוכו קטעי מגדלים וחומות מהביצורים של מילאנו בימי הביניים.
בשנת 222 לפסה”נ, כינו הרומים את העיר מֶדְיוֹלָאנוּם, באמצע המישור, ומכן הפכה שמה לימים מילאנו, או בפי המקומיים – מילאן. העיר ממוקמת בין נהרות ובמפגש דרכים ראשיות ובהיותה צומת מרכזי היא הפכה לאחת הערים הגדולות באירופה ובאיטליה בפרט. במאה הרביעית לספירה, בימי תאודוסיוס ה־I, היא אף שימשה כבירת הקיסרות הרומית המערבית, בעת שזו התפצלה מביזנץ אשר בירתה הייתה קונסטנטינופוליס (לימים איסטנבול). באותם ימים מילאנו הייתה העיר השנייה בגודלה באירופה. ההגמון של העיר בתקופה זו היה אמברוזיוס הקדוש אשר לאחר מותו הפך לפטרון הנוצרי של העיר.
אחד הממצאים הייחודיים במוזיאון הינו צלחת פָּארָאבְּיָאגוֹ. הצלחת נחשפה במסגרת חפירות הצלה בשנת 1907 בפאראביאגו אשר סמוכה למילאנו. ההשראה לצלחת מגיעה כנראה מצלחות גדולות אשר שימשו להבאת קורבנות למקדשים הרומיים. אבל גודש העיטורים האמנותיים המציגים את תהלוכת הניצחון של האלים קִיבֶּלֶה ואָתִיס, אלי הזמן, העולמות והטבע, הופכים את הצלחת הזו כה נדירה. הסצנה המתוארת הינה קוסמולוגית והיא מבוססת על הפילוסופיה הדתית של יוצריה. האלים מציגים ביצירה את מחזור החיים והשגשוג. לדעת החוקרים יש ליחס את הצלחת הזו לימי יוליאנוס (“הכופר”), בשנים 363-360 לספירה. יוליאנוס ניסה להשיב את הגלגל לאחור ולתמוך באמונות הפגאניות על פניה של הנצרות שהלכה וחיזקה את מעמדה ברחבי האימפריה הרומית. לדעת החוקרים הצלחת מבטאת את רוח האינטלקטואלים בני הזמן אשר ביקשו לשוב ולטפח את העידן הקלאסי אשר אפיין את רומא בשיאה.
בין הפסלים היפים המוצגים במוזיאון נמצא שבר פסל הרקלס הגיבור המיתולוגי. במאה התשע-עשרה, כיסו את ערוותו של הרקלס בעלה תאנה תחת לחץ הכמורה הנוצרית, כפי שנהגו לעשות לפסלים רבים מהעת הקלאסית. זהו עותק אחד מיני רבים של הרקלס במנוחה, פסל שעוצב במקור במאה ה־4 לפסה”נ על ידי האמן ליסיפּוס. הפסל עשוי שיש יווני והוא מתוארך למאה ה־2 לספירה. על פי עותקים אחרים ידוע שהרקלס מוצג לבוש בעורו של האריה אותו הכניע במסגרת משימותיו ובידו הימנית, מאחורי גבו, הוא אוחז את תפוחי הזהב. ההעתק המפורסם ביותר של הפסל הזה נמצא באוסף פָארְנֶזֶה ומוצג כיום במוזיאון הלאומי בנאפולי.
הפסל נמצא בחפירות ארכיאולוגיות במילאנו, כנראה באתר בו היו מרחצאות הֶרְקוּלְיוּס מימיו של הקיסר מקסימיאנוס סביב שנת 300 לספירה. נראה שהפסל הובא למרחצאות כ־150 שנה לאחר שעוצב והוצב באתר אחר.
בכניסה למוזיאון תמצאו שלט המציג את התערוכות השונות. צפויה לכם הפתעה מכיוון שאחת התערוכות מציגה ממצאים מקיסריה שעל חוף ימה של ישראל. בשנים 1964-1959 חפרה בקיסריה משלחת איטלקית בראשות פרופ’ פרובה מאוניברסיטת מילאנו. אנשי המשלחת הביאו עמם אוצרות אחדים מקיסריה והם מוצגים בתערוכה נפרדת במוזיאון.
בין הממצאים בתצוגה נמצאת כתובת פונטיוס פילאטוס. הכתובת הלטינית מתוארכת לימיו של הקיסר טיבריוס (37-14 לספירה) והיא הוצבה כנראה בעת חנוכת מבנה ציבורי סמוך לתיאטרון של קיסריה, שם היא נחשפה. זוהי הכתובת היחידה בה מוזכר הנציב הרומי של פרובינקיה יהודה, הנציב אשר שפט את ישו למוות.
ממצא מרשים נוסף שנחשף בחפירות התיאטרון של קיסריה הינו פסל השיש של הנימפה. בין הממצאים המוצגים בתערוכה ישנם גם כלי יום יום המעידים על עושרה של קיסריה הרומית ובהם כלי זכוכית מיוחדים ביופיים.
החל משלהי המאה ה־14 הפכה מילאנו לבירת דוכסות עצמאית. בתקופת הרנסנס העיר טפחה מאוד את האמנות ואף לאונרדו דה-וינצ’י שהה בה תקופה ממושכת. אחת מהיצירות המפורסמות ביותר של דה-וינצ’י, הסעודה האחרונה, מוצגת בעיר ותיירים המבקשים לצפות בה נדרשים לתאם את הביקור זמן רב מראש באמצעות האינטרנט.
החל מהמאה ה־15 עברה מילאנו כמה וכמה פעמים בין שלטון צרפתי, ספרדי ואוסטרי עד שבשנות השישים של המאה ה־19 זכתה איטליה לעצמאותה כממלכה שאיחדה יחדיו את הנסיכויות והממלכות שהיו בשטחה.
