זהו אחד מפרקי המבוא מתוך הספר
הרי ירושלים: מבט רב ממדי – כרך א' (אריאל 220)
לעמוד רכישת שני הכרכים לחצו כאן
הנוסעים בכביש 1, החוצים את עמק איילון בין תל אביב לירושלים, חשים בשינוי הדרמטי בנוף לקראת שער הגיא. המעבר מגבעות השפלה ועמקיה להרים התלולים המכוסים ביערות מותיר רושם רב על הנוסע בדרך.
הרי ירושלים הם חבל גיאוגרפי שעוצב בשילוב של תהליכים גיאוגרפיים-פיזיים לצד תהליכים יישוביים-מדיניים. חבל ארץ זה תחום במזרח בעיר ירושלים ובמערב בגבול השפלה, מעמק האלה בדרום ועד עמק איילון בצפון. את הגבולות מצפון ומדרום עיצב הקו הירוק, אשר יצר מסדרון משולש בין השפלה לבירת ישראל. האזור הוא מהמוכרים ביותר בארץ ורבים מטיילים בו – בתי ספר, תנועות נוער, משפחות, רוכבי דו-גלגליים ורכבי שטח. יש בו גם אתרים בעלי עניין בין-לאומי עבור צליינים, אך על אף היותו כה פופולרי בקרב הציבור, המידע הרב על אודות הרי ירושלים נסתר ברובו משוחרי ידיעת הארץ.
אסופת המאמרים אשר בידיכם, פרי עטם של בכירי המומחים, היא מפעל ראשוני ויחיד במינו המרכז מידע היסטורי, ארכיאולוגי וגיאוגרפי, ובו מאמרים על אודות טבע האזור, תולדות ההתיישבות בו, מגוון העדות והדתות ומורשת הקרב. בשל גודש המידע, חולק הספר לשני כרכים. בכרך הראשון מאמרים הדנים בעיקר בהרי ירושלים במבט-על ובכרך השני מאמרים המתמקדים באתרים המייצגים את מגוון פרקי המורשת במרחב.
בממד ההיסטורי הקדום מציגים ד"ר שועה קיסילביץ ופרופ' עודד ליפשיץ את תולדות מוצא למן התקופה הפרהיסטורית ועד ימינו. דגש רב ניתן על ידם לתגלית המיוחדת של מקדש מתקופת הברזל, אשר נוסד כנראה כבר במאה העשירית לפסה"נ והתקיים מאות שנים במרחק של שעתיים הליכה מבית המקדש בירושלים.
פרופ' ישראל פינקלשטיין, פרופ' כריסטוף ניקול ופרופ' תומאס רומר מתארים את מסקנותיהם מהחפירה שביצעו בבמת מתחם מקודש מהמחצית הראשונה של המאה השמינית לפסה"נ בתל קריית יערים. לדעתם, היוזמה להקמת המתחם הייתה של ממלכת ישראל, בימי ירבעם השני. את הקמת המתחם, סמוך לדרך ראשית העולה לירושלים, בירת ממלכת יהודה, הם מסבירים כאמצעי שליטה של ממלכת ישראל בשכנתה הדרומית יהודה.
ד"ר עזריאל יחזקאל מציג בפנינו את אחת התופעות המרתקות במרחב הרי ירושלים — מעיינות הנקבה. זוהי תופעה נפוצה בהרי ירושלים והיקפה חסר תקדים בעולם כולו.
יתרה מכך, נראה שמעיינות הנקבה הקדומים ביותר המוכרים בעולם נחצבו ונבנו בהרי ירושלים במאה השמינית לפסה"נ. במאמרו מציג יחזקאל נתונים שלפיהם מרבית מעיינות הנקבה נמצאו במרחק של כשעתיים עד שלוש שעות הליכה מירושלים והוא מסיק מכך שהמערכות הללו פותחו בעורף הכלכלי של בירת יהודה בימים שבהם חל גידול דרמטי של העיר, לאחר הכיבוש האשורי של ממלכת ישראל. הביקוש הגובר למזון דרש פיתוח מואץ של שטחי שלחין במרחק של הליכה יומית מהעיר.
סגולה זמירי מציגה בפני הקוראים סיור ב'שביל הבעל' שבשמורת הסטף. מאמרה מתאר באופן מרתק את מפעל המדרגות החקלאיות (הטרסות) בהרי ירושלים, כאחד המפעלים הקדומים המדגישים את האופי היזמי של תושבי יהודה ויורשיהם תושבי ההר. התקנת ערוגות השלחין בהר דרשה מאמץ אדיר וזמן רב מהכפריים באזור וכל תכלית המאמץ הייתה לייצר שטחי עיבוד מוגבלים בהיקפם אשר ניתן היה להשקותם במי המעיינות במהלך כל ימות השנה ולגדל שפע של יבולים בכמה מחזורים בשנה.
ד"ר רוית פרבר תרמה ללקט המאמרים שבידכם סיור מודרך בנבי סמואל הצופה על ירושלים מצפון-מערב. האתר, שיש המזהים אותו עם מצפה המקראית, ידע תקופות ממושכות של פיתוח ושגשוג. שליטים רבים ותרבויות מגוונות שלטו בו, אך המכנה המשותף לכולם היה מיקומו האסטרטגי של האתר בין דרכים חשובות המובילות לירושלים.
ד"ר אנט לנדס-נגר ופרופ' בועז זיסו מציגים ממצאי חפירות וסקרים לאורך כביש 1, שבוצעו על ידי לנדס-נגר ועל ידי עמיתים רבים, בין שער הגיא לירושלים, סמוך לתוואי הכביש. מבט-על על הכביש בתקופות הקלסיות חושף את חילופי התרבויות באזור — מתרבות יהודית, לרומית ולנוצרית, וכן את התוואי כציר למסעות מלחמה רבים. לנדס-נגר וזיסו מגיעים למסקנה שבתקופה הביזנטית הפכה הדרך לציר לעולי רגל נוצרים ורבים מהאתרים לאורכה נועדו לספק שירותים להולכים בדרך.
בממד מורשת ימי הביניים סוקר ד"ר שלמה לוטן את חשיבותה של הדרך הדרומית שעלתה לירושלים מהשפלה בתקופה הצלבנית, מבין שלוש חלופות היסטוריות. במאה השתים עשרה לסה"נ בחרו אנשי המסדר ההוספיטלרי הצלבני לפתח את הדרך הזו, בין אמאוס ניקופוליס לאבו גוש (קסטלום אמאוס), לבית החווה באקווה בלה (עין חמד) ולבלמונט (צובה). הם פיתחו מערך יישובי שכלל כפרים, תחנות דרכים, מתקנים וכנסיות לשירות הצליינים; כל אלה נועדו לתמוך בשירותי הדרכים לעולי הרגל לירושלים ולהאדיר את כוחו של המסדר.
ד"ר אנסטסיה קשמן מציגה סקירה מפורטת ומעמיקה על אודות הכנסייה הצלבנית אשר הוקמה במחצית השנייה של המאה השתים עשרה לסה"נ באבו גוש. הכנסייה, שהיא תופעה רב-תרבותית אסתטית ייחודית, נבנתה ביוזמת השליטים הצלבנים באתר שבו לא הייתה כנסייה ביזנטית קודמת. בוניה רצו להנציח את קדושת המקום מבלי שמסורות קודמות יוחסו לו. התוכנית האדריכלית של הכנסייה וכן ציורי הקיר הרבים והמרהיבים שעל כתליה מבטאים שילוב ייחודי של מסורות הנצרות המערבית—הקתולית עם מסורות הנצרות המזרחית—הביזנטית, ומאפשרים לתארך את האתר.
עקיבא סגל מנתח מסורות יהודיות, מוסלמיות ונוצריות על אודות המרחב של הרי ירושלים. הוא בוחן את הסיבות לכך שעל פי המקורות ההיסטוריים אנו עדים לנטישה הדרגתית של הדרך הצפונית לירושלים, במעלה בית חורון, כדרך עולי רגל. המקורות מלמדים על מעבר לשימוש בדרך הדרומית, זו המקבילה לכביש 1 של ימינו, וטיפוח אתרים מקודשים לאורכה.
בממד ההיסטוריה המאוחרת ניתנה בספר תשומת לב רחבה לעין כרם. ד"ר מיכל אורן מציגה בפנינו את תהליך ההתפתחות של הכפר עין כרם במהלך ההיסטוריה, מהקדש מוסלמי קטן של יוצאי צפון-אפריקה לאחד הכפרים החזקים והעשירים באזור. תמר הירדני מנפצת באופן משכנע ומקורי אגדות רבות שנקשרו בעין כרם ללא בסיס היסטורי. איילת אורפז מציגה בפנינו מידע שלא יסולא בפז על אודות מנזר גורני הצופה על עין כרם מדרום, שתולדותיו תוארו עד כה בעברית באופן שגוי ומטעה. החוט המקשר בין כל המאמרים הללו מוביל תמיד לירושלים. עין כרם הנוצרית חיה בזיקה לעיר הגדולה ומהלכים רבים בתולדותיה החלו בירושלים ונבעו מהזיקה של הכפר לעיר הגדולה. סופו של התהליך בהפיכת עין כרם לשכונה בתחומה של העיר.
ד"ר ירון עובדיה ועקיבא סגל מציגים בפנינו את הסיפור הייחודי של שלושת הכפרים הערביים המעטרים את לב האזור: אבו גוש, עין נקובא ועין ראפה. אלה כפרי המיעוטים היחידים שנותרו במרחב הרי ירושלים ולכל אחד מהם סיפור ייחודי משלו. עובדיה וסגל סוקרים את הנסיבות לשינוי שמו של הכפר 'קרית אלענב', כפי שהיה מוכר במקורות ההיסטוריים, לאבו גוש. המסורות על אודות שינוי זה נעות בין סיפורי אגדה לגרעינים היסטוריים. הכפרים עין ראפה ועין נקובא לא מופיעים כלל במפות מהמאה התשע עשרה, ומסתבר שהם יצירה של המאה העשרים במקומם של הכפרים הערביים צובא ובית נקובא שאינם עוד.
אדריכל אבי משיח מציג ממצאי סקר מעמיק בכפר ליפתא, אשר נותר כשמורה אתנוגרפית ייחודית של כפר ערבי בהר המרכזי. המחקר העמוק ויוצא הדופן המוצג במאמר מאפשר להכיר את שלבי ההתפתחות של הכפר ליפתא ואת דגם ההתיישבות הכפרי בהר כפי שהיה משך מאות שנים. למרבה הצער מאיים הפיתוח המואץ של ירושלים 'לבלוע' את ליפתא.
בממד הטבע והנוף מציג נוגן צברי קשת רחבה של אתרי פריחה בהרי ירושלים בשלל עונות השנה. ד"ר יוני וייץ סוקר בפנינו את תהליך הייעור של הרי ירושלים, אשר חותמו על הנוף ניכר היטב עד ימינו. בניגוד לחבלי ארץ אחרים בעולם ובארץ, באזור זה מעורבות האדם בעיצוב הנוף הייתה ונותרה משמעותית מאוד. נטיעת חורשים ויערות במרחב הייתה למיזם לשמירה על קרקעות מנקודת מבטה של הקק"ל ואילו בשנים האחרונות מחדלים אנושיים גורמים לעיתים קרובות לשרפות ענק המשנות את פני הנוף. עמית מנדלסון מציג במאמרו את הסקרים אשר בחנו את נופי הרי ירושלים למן המאה התשע עשרה ועד ימינו, בהם סקרים שהוא עצמו היה שותף בעריכתם. מנדלסון מדגיש את תרומתו של כל אחד מהסקרים להבנה של אזור הרי ירושלים במבט-על.
חיליק אברג'ל מציג את תהליכי הפיתוח של כביש 1 בין שער הגיא לירושלים. במאמרו ניתן דגש לדילמה שנוצרה בין הצורך לסלול את הציר החשוב ביותר במדינה באמות מידה המתאימות לכביש מהיר ומנגד הרצון לצמצם ככל שניתן את הפגיעה בנוף ולשמר את ערכי המורשת המזוהים עם הדרך העולה לירושלים.
בממד ההתיישבות היהודית, חושפות פרופ' רות קרק ושרה שנטל לראשונה תעודות עות'מאניות המציגות את מידת המעורבות של הבירוקרטיה העות'מאנית בפיקוח על עסקאות הקרקעות בתחום הכפרי הסובב את ירושלים. למרות שהשלטון ניסה להצר את צעדיהם של בעלי הקרקע היהודים, הם השכילו להתגבר על המכשולים, לרכוש קרקעות ולבנות את המושבה מוצא.
האדריכלים גיורא ודרור סולר, אשר שימשו אדריכלי השימור של בית ההבראה 'ארזה', מציגים בפנינו את המוסד הייחודי שהיה חלוץ לפני המחנה בפיתוח מוסדות ההבראה בימיה הראשונים של ההתיישבות הציונית בארץ. זו הזדמנות עבור הקוראים לגלות שעץ הארז המפורסם שנטע הרצל במקום, היה למעשה ברוש.
שי בייטנר, מורה דרך בן קריית ענבים, ערך עבורנו היכרות עם מייסדים וחלוצים שנטמנו בבית הקברות בקריית ענבים. מרבית תשומת הלב של המבקרים בבית הקברות הופנתה לחלקה הצבאית, ואילו בייטנר חשף בפנינו את סיפורם של כמה אישים שרשמו פרקים חשובים בתולדות הציונות ונקברו בחלקה האזרחית בבית הקברות ולכן ידועים פחות למבקרים במקום.
פרופ' ישראל רוזנסון וד"ר יוסי שפנייר מגישים עבורנו סיור עשיר במידע על אודות קריית ענבים ומעלה החמישה. האתרים שהם מציגים ממחישים היטב את התלאות שעברו על חלוצי המתיישבים בהרי ירושלים. סיפור ההתיישבות העברית במרחב הרי ירושלים לא היה תמיד סיפור הצלחה. יהודית בדש מציגה את הניסיונות שכשלו ליישב את נווה אילן ההיסטורית, עד לניסיון המוצלח בימי מדינת ישראל.
את פרשת ההתיישבות בהר חותם ד"ר יוסי שפנייר אשר סוקר את התפתחות היישוב היהודי במבואות ירושלים בשנות החמישים. התיישבות זו חבה חוב גדול ללוחמים רבים שנלחמו ואף נפלו במערכות באזור. אביחי ברג מציג במאמרו את המערכה על הדרך לירושלים ואת אתרי ההנצחה הרבים שלה במרחב.
עיון באסופת מחקרים רב תחומית, כזו המוצגת בשני הכרכים שבספר 'הרי ירושלים', אינו אמור להוביל את הקורא לידי מסקנה שלפיה יש גורם מחולל מרכזי אחד, שהוא בעל השפעה דרמטית על תהליכים היסטוריים, נופיים, יישוביים ותרבותיים במרחב. אך המקרה שלפנינו שונה בתכלית — השפעתה של העיר ירושלים הייתה דרמטית כמעט בכל תחום הנדון בספר זה משחר ההיסטוריה ועד לימינו.
לא לחינם נקרא חבל הארץ שלפנינו על שמה של ירושלים, שאינה כלולה בו. המאמרים שלפנינו פורשים את תמונתו של מרחב ששימש דרך גישה לירושלים משך אלפי שנים, ויחדיו הם מקנים לקורא סקירות מרתקות של מרבית תחומי החקר העוסקים בחבל ארץ ייחודי זה.
