צילם: ד”ר אלון שביט
וילה רומנה דל קאזאלה (Villa Romana del Casale), השוכנת כ-3 ק”מ מהעיר פיאצה ארמרינה שבמרכז סיציליה, היא אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בעולם. הווילה, שנבנתה בשלהי המאה השלישית או במאה הרביעית לספירה, הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו בזכות אוסף הפסיפסים הרומיים הגדול והשמור ביותר ברחבי האימפריה. הווילה נשמרה בצורה כה טובה בזכות מפולת בוץ שכיסתה אותה במאה השתיים עשרה ושימרה את הפסיפסים מתחת לפני הקרקע עד לגילוים מחדש במאה התשע עשרה.
הווילה נבנתה על שטח שכבר היה מאוכלס מאז המאה השנייה, ראשיתה ב’וילה כפרית’ (Villa Rustica) ובמרכז יישוב כפרי בתוך אחוזה גדולה. האתר היה מיושב גם בתקופה בה סיציליה נשלטה על ידי הערבים (מאות י’-י”א) ובתקופה הנורמנית (מאות י”א-י”ב), אז כונתה פלאטיה (Plàtia). היא נהרסה בשנים 1160–61. הווילה ננטשה ולא נותר ממנה דבר מלבד חורבות, אף שבסביבתה נותרה פעילות חקלאית. במאה החמש-עשרה כונה המקום קאסאלה(Casale) ומכאן שמה הנוכחי של הווילה. בשנים 1776–1779 ביקר באתר ז’אן פייר הול (Jean Pierre Houel) והוא תיעד את החורבות בציור צבע מים. החפירות הראשונות באתר נוהלו בשנת 1812 בידי סבאטינו דל מוטו וב־1881 בידי לואיג’י פאפאלרדו. בשנת 1929 חפר באתר פאולו אורסי, אשר גילה את הפסיפס הראשון המתאר את המשימות של הרקולס). בין השנים 1935 עד 1939 נחפר האתר על ידי ג’וזפה קולטררה אשר חשף את הטריקליניום והפורטיקו האליפטי. אך מרבית החשיפה של הווילה התרחשה בשנים 1950–1954, תחת ניהולו של ג’ינו ויניצ’יו ג’נטילה. בשנות ה-70 התבצעו עבודות השיקום במסגרתן הותקנה מערכת הגג שתוכננה על ידי האדריכל פרנקו מיניסי. בשנים האחרונות מתנהלת באתר חפירה על ידי משלחת של אוניברסיטת לה ספיינצה ברומא בראשות פרופ’ פטריציו פנסאבנה. המשלחת חופרת באזור הדרומי, בו נחשפת עיר מימי הביניים. בשנת 2006 החלה שלב שיקום נוסף במסגרתו הוחלף הגג משנות ה-70. בשנת 2012 הווילה נפתחה מחדש לציבור.
מבנה הווילה :המתחם כולל למעלה מ־40 חדרים, מרחצאות תרמיים עם מערכות חימום תת-קרקעיות מתקדמות, חצרות עמודים (פריסטיל) ובזיליקה מפוארת לאירוח.
הכניסה לווילה [1] עוצבה כמעין שער טריומפלי מונומנטלי ובו שלוש קשתות על עמודים. מזרקות מים פארו את שער הכניסה. העוברים בשער נכנסו לחצר בצורת פרסה, מוקפת עמודי שיש בראשם כותרות איוניות. במרכז החצר הייתה מזרקה רבועה.
מהחצר ניתן היה להמשיך ישר לעבר מכלול בית המרחץ או לפנות ימינה למרכזה של הווילה.
צמוד למכלול הכניסה היה מתקן שירותים גדול חצי עגול [3]. אזור המושבים היה מקורה ומים זרמו תחת המושבים. מרכז המבנה לא היה מקורה ואפשר אוורור יעיל של השירותים.
מכלול המרחצאות נבנה על פי תוכנית שהייתה נהוגה בעולם הרומי, לאורך ציר מרכזי. פלייסטרה [15] רחבת ידיים שימשה לאימונים. הפסיפס על רצפת הפלייסטרה מציג תמונה חיה מהווי הצירקוס מקסימוס ברומא, בו התנהלו מרוצי הסוסים והמרכבות אשר במסגרתם התחרו קבוצות שזוהו על פי צבען: האדומים, הירוקים, הלבנים והכחולים. בהמשך נמצא הפריג’ידריום [10] – חדר הקרים, אשר עוצב כמתומן סביבו תאים חצי עגולים. שניים מתוכם שימשו למעבר בין אגפי המרחצאות ואילו יתר הנישות ההיקפיות שימשו כנראה כחדרי הלבשה. עדות לכך בתיאורי הפסיפס בהם אנשים מתפשטים או מתלבשים כשהמשרתים שלהם מסייעים להם. בלב האולם המתומן יש פסיפס המתאר סצנה ימית ובה נראידות, טריטון וסוסי ים. משם עברו דרך חדר אירועים [9], אשר רצפת הפסיפס שלו מתארת שירותי עיסוי שניתנו לרוחצים, לטפידריום [8] – חדר הפושרים וממנו לקלדריום [7] – האגף החם. באגפים אלה הושתתה הרצפה על עמודוני לבנים והאוויר החם זרם מתחתה בין העמודונים. בחדר החם היו אמבטיות מים חמים [7A,B] וכן חדר אדים חמים. שלושה תנורי הסקה [6] חממו מים והזרימו קיטור לאגפים החמים של בית המרחץ.
לאגף המגורים נכנסו מבעד לאולם טקסי [11]. רצפת החלל מעוצבת בדגמי משולשים, מרובעים ומשושים ונותרו בה שרידי סצנה של אנשים המריעים לאדם חשוב, אולי בעל הווילה. בלב המכלול נמצאת חצר פריסטילית [13], מוקפת 32 עמודי שיש ובראשם כותרות קורינתיות. רצפת הפריסטיל עשויה פסיפסים המתארים מגוון רחב של בעלי חיים. ממש מול הכניסה ישנו חלל שעוצב כמקדשון לארס [12] – מקדש לאלוהות המגינה על הבית, אשר רבים כמותו הוקמו בבתי שרד בתקופה הרומית.
נפנה שמאלה במסדרון הפריסטיל ונגיע לחדר [17] בו נמצא רצפת פסיפס עם דגמים גיאומטריים ומקלעות. הרצפה חתוכה בחלקה באופן שרירותי. הפגיעה ברצפה התרחשה בעת שהנורמנים ישבו באתר במאה השתיים עשרה והם ביקשו להקים בחדר הזה כבשן לצריפת כלי קרמיקה.
חדר [19] שימש כמטבח של הווילה וכנראה זו הסיבה שהוא אינו מרוצף בפסיפס. אך חדר [18] הסמוך היה חלק ממכלול המטבח ויש להניח שהוא שימש למלאכות נקיות יותר ולכן הותקנה בו רצפת פסיפס מרשימה ובה דגמים גיאומטריים בהם גם מעין מגני דוד, אך יש לזכור שבתקופה הרומית המגן דוד לא היווה סמל יהודי.
בחדר [20] השתמר חלקית פסיפס המציג רקדניות. נראה שבמקור היצירה הציגה שישה זוגות רקדניות אשר הוצגו בשתי רצועות. חדר [21] שימש כחדר שירות ורצפתו מעוטרת ב’כוכבים’ המורכבים משני רבועים זה על זה. חדר [23] זכה לכינוי אולם העונות מאחר שהפסיפס ברצפתו מציג ארבע דמויות אנושיות, גברים ונשים אשר מוצגים כהאנשה של ארבעת עונות השנה. בנוסף מוצגים בפסיפס דמויות ציפורים ודגים. גם כאן היצירות משולבות במעין מגני דוד או כפי שנהוג לכנותו – ‘כוכב שש צלעות’.
חדר [24] מעוטר ברצפת פסיפס המתארת את הקופידונים הדייגים. על ארבעת הסירות מוצגים ה’פּוּטִי’, אשר היו הדמויות הצעירות של ארוס או קופידון, אלי האהבה.
חדר [25] היה מחובר למסדרון הפריסטילי ועל רצפתו ישנם תיאורי סצנות ציד. בראשונה ניתן לראות ציד וכלבו צדים שועל. ברצועה השנייה מתואר קורבן חזיר בר וארנבת שמוגש על ידי הציידים לאלת הציידים דיאנה. הרצועה השלישית מציגה ציידים העורבים לציפורים על עץ, אדון עורך משתה ביער עם משרתיו וציד מכה בארנבת. הרצועה הרביעית מציגה ציד של צביים באמצעות רשת וכן הריגת חזיר בר אשר הספיק לפצוע את אחד הציידים. שני משרתים מתחבאים מאחורי סלע, האחד מהם מנסה לזרוק אבן על החזיר.
מסדרון הציד הגדול [28] (Grande Caccia) : המציג סצנות מפורטות של לכידת חיות פרא באפריקה והובלתן באוניות לרומא לטובת קרבות הגלדיאטורים. רוחבו 5 מטרים ואורכו כ-66 מטרים. בקצות המסדרון ישנם שני אפסיסים. שלושה גרמי מדרגות מחברים את המסדרון לפריסטיל ובפועל המסדרון משמש חוליה מחברת בין האגפים החשובים של הווילה. רצפת הפסיפס במסדרון כוללת שבע סצנות שיתוארו להלן:
- לכידה של בעלי חיים שונים: פנתר, אנטילופה וחזיר בר
- עיר נמל ובה תיאור של מבנה שרד מרשים, אולי ווילה מריטימה (ווילה על הים). אביר מפקח על הובלת מטען כבד. ארבעה גברים נושאים על גבם כמה בהמות בתוך ארגזים. קצין מלקה עבד ומשרתים גוררים יענים ואנטילופות על ספינה.
- סצינה הממוקמת מול האולם האפיסדלי ובה מתואר שטח אדמה הממוקם בין שני גופי מים. במרכז, קבוצה של שלוש דמויות צופה בהורדת בעלי חיים לחוף משתי ספינות המגיעות משני כיוונים.
- הגעת ספינות בעלי חיים, בהם פיל ונמר, לנמל במזרח הים התיכון, כנראה במצרים. הציידים מתוארים בבגדים אופייניים לארצות מזרח האימפריה.
- לכידת קרנפים, פרחים אדומים ומבני מעין ‘פגודה’.
- בחלק העליון חיות פרא ואריה התוקפים אדם. בחלק התחתון יש דמות מוקפת בשני חיילים עם מגנים.
- לכידתו של נמר. כדור בדולח נזרק לעבר הנמר הרואה את דמותו משתקפת בכדור. הנמר מוסח, מה שמאפשר לציידים ללכוד אותו. הסצנה האחרונה מראה לכידת גריפון באמצעות פיתיון אנושי.
חדר [30] ‘נערות הביקיני’ : חדר מלבני עם רצפת הפסיפס המפורסמת ביותר, המתארת עשר נשים עוסקות בפעילות ספורטיבית (ריצה, זריקת דיסקוס, משחקי כדור ואימוני משקולות) כשהן לבושות בבגדים המזכירים ביקיני מודרני. קירות החדר מצוירים בפרסקו. למטה משמאל מוצגת סצנת ההכתרה של המנצחת.
חדר [31] הוא חלל מלבני עם אפסיס בחלקו האחורי בו נמצא העתק של פסל אפולו כובש את הטנברה (אפולו לינסאו). שרידי מזרקה נראים במרכז. ייתכן שזה היה חדר מוזיקה או ספרייה. במרכז הפסיפס מתואר זמר שקוע בנגינת הלִירֶה, מוקף ביותר מחמישים מינים שונים של בעלי חיים, בהם: עוף החול, גריפון, תנין וציפורים רבות.
הפריסטיל הסגלגל [33] ובו אפסיס עם שלוש גומחות שבהן הוצבו כנראה פסלי שיש. במרכז, שרידי מזרקה. רצפת הפסיפס כוללת תיאורי בעלי חיים: נמרים, אריות, זאבים, צבאים, סוסים ועוד. בצדי הפורטיקו ישנם 6 חדרים קטנים: שלושה בצד הדרומי (P, R, Q) עם סצנות דיג ושלושה בצד הצפוני (M, N, O) עם סצנות המתארות בציר ענבים.
הטריקליניום [36] הינו חדר מרובע גדול עם שלושה אפסיסים וקולונדת עמודים בכניסה. ניתן לחלק את החדר לארבעה חלקים: הפאנל המרכזי הגדול מתאר את שניים עשר המשימות או המלאכות שהוטלו על הרקולס על פי המיתולוגיה היוונית לאחר שרצח את אשתו ואת ילדיו בהשפעתה של הרה. האפסיס השמאלי מציג את האפוטאוזיה של הרקולס – הכרתו כאל, הפאנל המרכזי מתאר את הגיגנטומכיה – מלחמת הגיגנטים הענקיים והפאנל הימני והאחרון מציג את ליקורגוס, המחוקק האגדי בן העיר ספרטה מן המאה השמינית לפסה”נ ואמברוזיה. מקור השם טריקליניום – טרי = שלושה וקליני = מיטות – בשלושת המיטות שהוצבו בחדר בצורת האות ‘ח’ ועליהן בעל הבית נהג לארח את אורחיו הסועדים אשר השתרעו בהסבה, אכלו את ארוחותיהם וניהולו דיונים בעניינים פילוסופיים ובענייני דיומא.
חדר האטריום עם הקשתות [38] אשר רצפתו מציגה קופידונים מכונפים, על כמה סירות יוצאים לדיג וברקע בנייני פאר ומזרקה. האטריום מוביל לאולם אפסידלי [37] שרצפת הפסיפס שלו מציגה את הסצנה המיתולוגית של אריון, הסוס הזהוב והאלמותי במרכז, אשר סביבה בעלי חיים ימיים, טריטונים, נראידים וסוסוני ים. באפסיס מוצג ראש אוקיינוס גדול מוקף במינים שונים של דגים. התסרוקות בסגנון הקסדות של הנראידים אשר מתאפיינות בדמיון לדיוקנאות שהופיעו על מטבעות עליהן דמויות של קיסריות משושלת הקיסרים הקונסטנטינים. דמיון זה חיזק את תיארוך היצירה למאה הרביעית לספירה.
חדר [40] זכה לכינוי חדר הצירקוס הקטן. על רצפת הפסיפס סצנה המייצגת משחקי קרקס בהם ילדים מתחרים. ארבע מרכבות מתחרות בזירה, רתומות לציפורים, ומונחות על ידי רכבים ילדים; ילד האחראי על טקס הפרסים מניף את כף ידו של הזוכה.
חדר זה מוביל לחדר הנגנים והשחקנים [39] שהוא חלל מלבני עם אפסיס אשר שימש כחדר שינה. ברצפת הפסיפס של האפסיס מוצגות שתי נערות יושבות על סלים גדולים ושוזרות זרי ורדים; לידן שני כלים קטנים מלאים פרחים. על רצפת החדר פסיפס המחולק לשלוש רצועות: ארבעה שחקנים, לצדם דמות נוספת; שחקנים ושחקניות בסצנה קומית; ושלוש דמויות ולידן כמה כלים.
חדר ארוס ופאן [41] חדר מלבני עם רצפת פסיפס. הסצנה מייצגת את הקרב של ארוס ופאן, בהשתתפות ילדים ונשים צעירות. החפצים על השולחן האחורי הם כתרים, הפרס לזוכה. חדר [42] בעל גומחה מלבנית. פסיפס הרצפה הותקן בשני מפלסים ומתאר בנות שאוספות ורדים ושוזרות זרים. בגומחה סצנה של ילדים צדים.
הבסיליקה הגדולה [43]: במרכז מסדרון הציד הגדול, יש גרם של ארבע מדרגות, המוביל לאולם עם אפסיס גדול, עם קולונדת עמודים בכניסה. האולם נועד לשמש כאזור ייצוג וקבלות פנים מפוארות. הוא גדול מאוד ובעל צורה מלבנית. שרידי הריצוף באולם מעידים על כך שמקור הוא היה מרוצף בשיבוץ של לוחות שיש צבעוני. באפסיס, הוצב כס המלכות.
חדר המעבר של יוליסס ופוליפמוס [44] ובו רצפת פסיפס מרהיבה המייצגת את הסצנה של יוליסס עם הקיקלופ פוליפמוס מתוך האודיסיאה: במרכז פוליפמוס יושב על סלע, משמאל יוליסס, יחד עם שני חברים, בעת הגשת כוס יין לקיקלופ; למטה כבשים רועות וברקע הנוף הכפרי. על הקירות יש שרידים של ציורי קיר.
החדר הארוטי [46]: מתאר סצנת אהבה. חדר מרובע עם גומחה מלבנית ששימש כנראה כחדר שינה. רצפת הגומחה היא בעיקר בדגמים גיאומטרים; במרכז החדר ניצב גבר צעיר נושא כתר המחבק נערה יפה, לבושה למחצה ואחוריה חשופים; מבחוץ דמויות גיאומטריות ומשושים, שמהם מגיחים פסלי ראש נשיים המייצגים האנשה של עונות השנה.
סך שטח הפסיפסים באתר כ-3,500 מ”ר של רצפות פסיפס צבעוניות ומרהיבות ביופיין.
מי בנה את הווילה המפוארת ומי התגורר בה?
מרבית החוקרים מסכימים שהווילה נבנתה עבור אחד מבכירי האריסטוקרטיה הרומית או אף דמות אימפריאלית. על פי ניתוח הסגנון האמנותי של הפסיפסים ישנה הסכמה שיש לתארך את הבנייה וההתקנה של רצפות הפסיפס לראשית המאה הרביעית לספירה. להלן נציג את ההצעות המקובלות ביותר:
לוציוס ארדיוס ולריוס פרוקולוס פופולוניו: נחשב כיום להשערה המוסמכת ביותר. הוא היה מושל סיציליה בין השנים 327–331 לספירה וקונסול בשנת 340 לספירה.
תיאוריות ישנות יותר הציעו שמדובר במעון אימפריאלי, שאולי הוזמן על ידי הקיסר מקסימיאנוס שהיה טטררך, שותף לשלטון ארבעה, בהמשך לשלטונו של הקיסר דיוקלטיאנוס. לחילופין מוצע ליחס את הבניה לבנו של מקסימיאנוס – מקסנטיוס. חלק מהפסיפסים מתארים סמלים צבאיים של טטררך, התומכים בהצעה זו.
משפחת צ’איוניוס: אפשרות סבירה נוספת היא שמקים הווילה היה ק’ צ’איוניוס רופוס וולוסיאנוס, מושל עירוני וקונסול תחת מקסנטיוס וקונסטנטינוס, או בנו מ’ צ’איוניוס רופוס אלבינוס. כנציב עירוני, וולוסיאנוס היה אחראי על ארגון המשחקים של רומא, ומכאן ההסבר לתיאורים הנרחבים של פסיפסי ‘הציד הגדול” המתארים לכידת חיות אקזוטיות עבור זירת האמפיתאטרום מקסימוס הידוע כקולוסיאום.
