בשנים האחרונות הפכה מונטנגרו ליעד תיירות מבוקש מאוד על ידי ישראלים. המדינה הבלקנית מתאפיינת בעיקר בנופים נפלאים, אך בין ההרים הפראיים לחופי הים המפורצים ניתן למצוא גם אתרי עתיקות מרשימים המציגים את התרבויות המגוונות ששלטו בחבל ארץ זה.
רִיסָנִי היא עיירה קטנה וקסומה על חופו של מפרץ קוטור במונטנגרו. האתר ידוע מהמקורות הקדומים בשמות שונים. היוונים כינו את העיר “ריזוֹן” או “ריזוֹטוֹמוֹן” שמשמעותו תבלין המשמש גם לריפוי, אשר מוכר באזור עד ימינו. בכתובות הלטיניות מהתקופה הרומית היא מוצגת כ”ריזינוּם”.
על פי מקורות שונים מהתקופה ההלניסטית השבטים האיליריים שחיו ממזרח לים האדריאטי היו מסוכסכים זה עם זה והם החליטו לפנות למלך תֶבָּיי, קָדְמוּס, בכדי שיאחד אותם תחת חסותו. המלך הרחום נאות לבקשה ובנו ייסד שושלת שליטים מקומיים בחבל אילירייה. לאחר מותו הפכו קדמוס ואשתו, הרמוניה, לנחשים על ידי זאוס והם נקברו לחופי מפרץ ריסני (לימים מפרץ קוטור).
ההיסטוריון פּוּליבְיוּס מתאר את תבוסתם של האילירים לרומים בשנת 168 לפסה”נ. הגיאוגרף הרומי המפורסם סטארבו, אשר פעל במאות ה־1 לפסה”נ ולספירה, מתאר את רִיסוֹן כעיר פוליס. הוא הראשון שמתייחס למפרץ בשם ריסני בעוד שקודמיו תיעדו בכתביהם נהר בשם ריסני ואולי בשל הטופוגרפיה המצוקית של חופי מפרץ קוטור הם הניחו שזהו שפך נהר.
העיר תוארה על ידי פליניוס הזקן, בן המאה ה־1 לספירה והחל מהמאה ה־2 היא זכתה לתואר קולוניה והתפתחה על בסיס מיקומה בצומת דרכים רומיות חשובות: דרך חוף הים האדריאטי ודרך ההרים לעבר נהר הדנובה.
החוקר הראשון של ריסני היה לא אחר מסיר ארתור אוונס, חופר קנוסוס שבכרתים, אשר בשנת 1870 זיהה באתר מטבעות מאתרים שונים, שני קברים וממצאים עתיקים נוספים.
בשנת 1908 בוצעו עבודות לסלילת כביש באתר, כ־200 מטרים מחוף מפרץ קוטור. במהלך העבודות נחשפו שרידי מבנה ובו פסיפסים. בשנת 1930 חפר את האתר הארכיאולוג דוּשָאן ווּקְסָאן, מנהל המוזיאון של צְטִינְיֶיה, באותם ימים בירת מונטנגרו. ווקסאן זיהה באתר בית אמידים אשר כונה בטעות על ידי רבים ווילה, אף שיש לכנותו דוֹמוּס אוּרְבָּנָה ובתרגום לעברית בית עירוני. הווילה הרומית אפיינה את האזורים הכפריים.
לאחר החפירה בוצעו עבודות ראשוניות לשמירה על הפסיפסים אבל בשנת 1940 הוחלט לכסות את המבנה ולהגן עליו בימי מלחמת העולם השנייה. פסיפסים רבים הועתקו מהמבנה ורק בשנת 1963 הם הושבו לאתרם לאחר ששוחזרו והורכבו על גבי רצפה יצוקה. בשנת 2004 חקרה את האתר משלחת חפירות מפולין אשר חשפה שרידי פסיפסים גם בחדרים 7 ו־8 של המבנה. בשנת 2006 הוקם מבנה על צנוע מעל המבנה וחלל הכניסה שלו. כך זכו המבקרים לחוות ביקור באתר אשר מספק להם צל בקיץ והגנה מגשם ובעיקר משמר את השרידים העתיקים.
חדר 1 – החדר נחפר בשנת 1930 והפסיפס הוצא ממנו לצרכי שימור. בשנת 1963 הושב הפסיפס לאתרו. במרכזו של הפסיפס המכסה את רצפה החדר מוצגת דמותו של הִיפְּנוֹס, אל השינה, ולפיכך הניחו החוקרים שהיה זה חדר השינה של בעלי הבית. האל היפנוס מוצג כבעל כנפיים, הוא מסב על צדו הימיני על גבי כרית. המדליון העגול משולב בתוך משטח המחולק ל־16 ריבועים וכן לעיגול מרכזי, ארבעה חצאי עיגולים וארבעה רבעי עיגולים בפינות. את הרצפה מעטרים ניצנים של פרחי פרג. החוקרים מציינים שהפרג שימש בתקופה הרומית להפקת חומרים מרגיעים ומרדימים אשר מבוססים על תכונותיו של האופיום. יש להניח שהאמן ביקש ליצור בדרך זו אווירה מרגיעה ומרדימה לבעלי הבית. הטסרות של המדליון המרכזי קטנות מאוד וגודלן בין 5-2 מ”מ, ולפיכך האמן יכול היה ליצור את דמות האל ברזולוציה משובחת.
חדר 2 – פסיפס השחמט. גם החדר הזה נחפר בשנת 1930 והפסיפס הושב לאתרו רק בשנת 1963. מרכז הפסיפס מעוצב ב־289 ריבועים (17X17) הסדורים במתאר של לוח שחמט. במרכזו של כל ריבוע שובצו חמש אבני טסרה במתאר צלב או פרח. בריבועים השחורים השיבוץ נעשה בלבן ובלבנים בשחור. השטיח המרכזי מוקף במסגרת ומחוץ לה שולבו ריבועים אשר כל אחד מהם מעוצב משני משולשים, לבן ואפור. חוקרי האתר מדווחים שהניגוד בין גווני הפסיפס היה במקור חזק, אך בשל חשיפה לשמש הצבעים הכהים דהו.
האגף המזרחי של הבית נחלק לשני שימושים שונים. בצפון היו חדרי המנוחה והשינה ואילו בדרום־מזרח היו חדרי משתה והכנה למשתה.
חדר 4 שימש כחדר הכנה להתרחשות בחדר 5, אשר היווה חדר משתה. באופן טבעי חדר 4 קטן ביחס לחדר 5 ויש ביניהם חיבור ישיר. חדר 5 נועד לארח אורחים רבים ולפיכך מידותיו גדולות. הפסיפסים בחדר 5 עוצבו במטופות מלבניות עשויות בטסרות שחורות ולבנות המייצרות דגמי שחמט, דגמים גיאומטריים ודגמים צמחיים מופשטים. באגף הדרומי והמערבי של החדר בוצעה הרצפה בטסרות בהירות, בגוונים לבן ואפור. לדעת החוקרים אזור זה היה מיועד לספות האירוח של הטְרִקלינְיוּם ומאחר שהספות הסתירו את הרצפה, לא טרחו על עיצובה.
בריסני בוצעו חפירות ארכיאולוגיות נוספות ובהן נחשפו בתים אחדים אשר שמשו את תושבי העיר הרומית. בחלק מהבתים אגפים אשר שימשו למטרות מסחריות ולא רק לצרכי חיי היום יום של הדיירים. כך למשל נמצא חדר אחסון עם פיתויי – קנקני חרס אדירים, אשר שימשו לאגירת נוזלים, אולי יין. מחסנים עם שפע כלי אוכל מחרס ועוד. בכל הבתים נמצאו ממצאים רבים ומגוונים המעידים על עושרם של תושביהם.
